-
הצטרפו ל 30 מנויים נוספים
עצה קוסמטית
אם עולה בדעתכם תגובה כלשהי - אל תהססו לכתוב אותה כאן, גם אם אנחנו לא מכירים. זה עושה טוב לעור הפנים.-
פוסטים אחרונים
העניינים שמעסיקים אותי
- א-קפלה
- אֵבֶל
- אבא שלי
- אדרנלין
- אהרן אמיר
- אהרן שבתאי
- אובמה
- אימא
- אימא שלי
- אינטימיות
- בובי מקפרין
- בית
- בלוגרים
- ג'אז
- גדעון
- דוד רובינגר
- דימויים
- דמשק
- דנה וייס
- הגשש החיוור
- הורות
- החברים של פיטר
- הייקו
- הקונצ'רטו ה-2 של רחמנינוב
- השכלה גבוהה
- התבגרות
- ויקראם סת'
- זוגיות
- חוט הלב
- חופש
- חוץ לארץ
- חורזת לי
- חיים סבתו
- חינוך
- חלומות
- חסן בק
- יונית לוי
- ילדים
- יצירתיות
- למברט הנדריקס ורוס
- לשון
- מבט פנימה
- מוזיקה
- מורה לפסנתר
- מחסום כתיבה
- מנהגים משפחתיים
- מפח נפש
- מציאות
- משקפיים
- מתבוננת מהצד
- מתכונים
- נורדאו
- סדר שיהיה פה
- ספרי ילדים
- ספרים
- ספרים לילדים
- עבודה
- עבודה עצמית / עבודה בעיניים
- עברית
- עוגה
- ענייני לשון
- פעם
- פרחים
- פריז
- צילום
- קורט אלינג
- קיץ
- קלינט איסטווד
- רהיטים
- רוח שטות
- רפלקס מותנה
- שירה עברית
- שפה
- תושייה
- תקשורת
קטגוריות
ארכיון
תגית: מציאות
על "אהבה" (Amour)
"את רואה, תראי". ככה הייתה אומרת המורה האהובה שלי לפסנתר באקדמיה ומדגימה לי איך צריך לנגן. המוזיקה עלתה מנגינתה על כל הדקויות והעושר והיופי והקסם, אף על פי שניגנה בשתיים-שלוש אצבעות בלבד: שתי הידיים שלה היו מעוותות תמידית, נפוחות ונוקשות, … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מוזיקה, מסתכלת, סרטים. בעיקר מיוזיקלס ישנים
עם התגים Amour, אֵבֶל, אהבה, אינטימיות, זוגיות, מוזיקה, מורה לפסנתר, מיכאל האנקה, מנהגים משפחתיים, מציאות, סרט
13 תגובות
רפלקסים
דלת סגורה מעוררת בי חשש. כשאפתח אותה, האם אגלה שוב שהרצפה זרועה כולה רסיסי זכוכית? טלפון באמצע הלילה. תמיד שנייה של פחד עד שמתברר שאוי, לא שמו לב מה השעה, סליחה. נשימה נחטפת, אנחה, קול השתנקות מגיע אליי מהחדר השני … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הרהורים, מי אני מה אני
עם התגים אדרנלין, הורות, מבט פנימה, מציאות, רפלקס מותנה
8 תגובות
אדם ממש אחראי
תקני לך גלידה. ולאחיך תקני מילקשייק. קחי את הארנק שלי. בסניף מקדונלדס בדרך הביתה מהצפון, אנחנו יושבים בחוץ עם שרה'לה. חם. בשולחן סמוך יושבת אישה אפורת שיער בגופייה ובמכנסיים קצרים. יש לה משקפיים ומבטא רוסי כבד. שני ילדים, הוא כבן … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מסתכלת
עם התגים אימא, הורות, התבגרות, חינוך, ילדים, מנהגים משפחתיים, מציאות, מתבוננת מהצד
8 תגובות
מוזיקה של הרהורים
היום הלך לי טוב. כאילו מישהו ידע שאני באה והכין לי במיוחד את הנסיבות שהולמות אותי. הלך לי טוב, למרות שבעצם כבד ולא פשוט; אבל בדואר היה ריק, והמשא ומתן עם הפקידה עבר בשלום, ללא מעקשים. שמתי לב שהרדיו שצורח … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מוזיקה, מי אני מה אני
עם התגים ג'אז, מבט פנימה, מציאות, מתבוננת מהצד
9 תגובות
שוב היא בוכה
תינוק פורץ בבכי – לא, לא תינוק ממש, ילד קטן. אני משערת שזה פעוט, ואולי פעוטה, על פי הקול שחודר אליי מבעד לחלון. בכי נעלב, בכי מחאתי, הצהרת כוונות אינסטינקטיבית ורועמת, חפה ממודעות עצמית, שבטח מלווה בפנים אדומות ומעוותות וברטיבות … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה הרהורים
עם התגים אימא, התבגרות, ילדים, מבט פנימה, מפח נפש, מציאות, מתבוננת מהצד
כתיבת תגובה
סוף היום בבית החולים
יום שישי, תשע וארבעים בערב, בית החולים. אנחנו מחליטות לנסוע הביתה, ממילא לא מרשים להיכנס לטיפול נמרץ בלילה ואין טעם לשבת בחוץ. בדרך החוצה, במסדרון הריק, אנחנו רואות מרחוק באור הפלואורוסצנטים ילד וילדה משחקים בכדור אדום קטן, מחבטים בידיהם. שני ילדים אחרים, קטנים יותר, יושבים זה … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה אוהבת לצלם, בבית החולים. הספירה לאחור התחילה, הרהורים
עם התגים אבא שלי, אימא, ילדים, מציאות, מתבוננת מהצד
כתיבת תגובה
Give my daughter the shot!*
סטניסלב-שמעון, האח הכי נחמד במחלקה, עומד במעמקי חדר האחיות. אני מציצה בגניבה, משתדלת שהוא לא יבחין בי. כבר קרה שעמדתי במסדרון, בכוונה שיראה אותי וייזכר, והוא הלך ממש מולי מבלי לזכות אותי במבט. טוב, הוא עסוק כל כך. כשהוא בא … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בבית החולים. הספירה לאחור התחילה
עם התגים אבא שלי, מפח נפש, מציאות, מתבוננת מהצד
כתיבת תגובה
חלומות שמורים
ממרחק של שנים זה כבר לא מעורר תחושה חמוצה כל כך. אז, כשהייתי סטודנטית באקדמיה בירושלים, ושרתי בשביל הכיף והכמה גרושים בפיאנו-באר בקצה רחוב דוד המלך, הרגשתי יום אחד שאני לא יכולה יותר, אני חייבת לעשות מעשה. הדרך היחידה שיכולתי לחשוב … להמשיך לקרוא
אז איפה פה השוקו והלחמנייה, אני שואלת
אם יש משהו שנטבע בי בשנות לימודיי בבית הספר, זה ההתניה לחופש הגדול. כל שנה מחדש אני נוכחת שיש לי ציפיות מיולי-אוגוסט, כאילו מחכה לי שם הפרס על עשרה חודשים של עבודה קשה. פלא שאני מתאכזבת, גם אחרי כמה ימים בצפון, קייאקים והכול, גם כשמתוכננים כמה ימים בדרום, כולל פסטיבל (אולי, אם יסתייע … להמשיך לקרוא