-
הצטרפו ל 30 מנויים נוספים
עצה קוסמטית
אם עולה בדעתכם תגובה כלשהי - אל תהססו לכתוב אותה כאן, גם אם אנחנו לא מכירים. זה עושה טוב לעור הפנים.-
פוסטים אחרונים
העניינים שמעסיקים אותי
- א-קפלה
- אֵבֶל
- אבא שלי
- אדרנלין
- אהרן אמיר
- אהרן שבתאי
- אובמה
- אימא
- אימא שלי
- אינטימיות
- בובי מקפרין
- בית
- בלוגרים
- ג'אז
- גדעון
- דוד רובינגר
- דימויים
- דמשק
- דנה וייס
- הגשש החיוור
- הורות
- החברים של פיטר
- הייקו
- הקונצ'רטו ה-2 של רחמנינוב
- השכלה גבוהה
- התבגרות
- ויקראם סת'
- זוגיות
- חוט הלב
- חופש
- חוץ לארץ
- חורזת לי
- חיים סבתו
- חינוך
- חלומות
- חסן בק
- יונית לוי
- ילדים
- יצירתיות
- למברט הנדריקס ורוס
- לשון
- מבט פנימה
- מוזיקה
- מורה לפסנתר
- מחסום כתיבה
- מנהגים משפחתיים
- מפח נפש
- מציאות
- משקפיים
- מתבוננת מהצד
- מתכונים
- נורדאו
- סדר שיהיה פה
- ספרי ילדים
- ספרים
- ספרים לילדים
- עבודה
- עבודה עצמית / עבודה בעיניים
- עברית
- עוגה
- ענייני לשון
- פעם
- פרחים
- פריז
- צילום
- קורט אלינג
- קיץ
- קלינט איסטווד
- רהיטים
- רוח שטות
- רפלקס מותנה
- שירה עברית
- שפה
- תושייה
- תקשורת
קטגוריות
ארכיון
תגית: מוזיקה
על "אהבה" (Amour)
"את רואה, תראי". ככה הייתה אומרת המורה האהובה שלי לפסנתר באקדמיה ומדגימה לי איך צריך לנגן. המוזיקה עלתה מנגינתה על כל הדקויות והעושר והיופי והקסם, אף על פי שניגנה בשתיים-שלוש אצבעות בלבד: שתי הידיים שלה היו מעוותות תמידית, נפוחות ונוקשות, … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מוזיקה, מסתכלת, סרטים. בעיקר מיוזיקלס ישנים
עם התגים Amour, אֵבֶל, אהבה, אינטימיות, זוגיות, מוזיקה, מורה לפסנתר, מיכאל האנקה, מנהגים משפחתיים, מציאות, סרט
13 תגובות
גלגולו של ניגון, או: All By Myself
היה צפוי לי ערב שקט. גררתי לסלון שתי גיגיות כביסה לקיפול וישבתי לצפות בתחרות רובינשטיין בערוץ הראשון. אתמול נפלתי על זה במקרה, היום זה כבר נראה לי אופציה מועדפת, שמתאים לחגוג בה את העובדה שהקלנו קצת את החרם על טלוויזיה … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בבית החולים. הספירה לאחור התחילה, בית חם ומשפחה, מוזיקה, פעם
עם התגים אֵבֶל, אבא שלי, אימא, ארתור רובינשטיין, געגועים, הקונצ'רטו ה-2 של רחמנינוב, טיפול נמרץ, מוזיקה, פעם, פרחים, קלינט איסטווד, תחרות רובינשטיין
15 תגובות
על יצירתיות ותקשורת זוגית
שמע, אני אומרת לו, נדמה לי שהיית קצת פזור דעת כשהשמעתי לך קודם את שמונה התיבות המשופצות מהעיבוד החדש שכתבתי לווקאל, אז בוא תקשיב שוב. הוא מקשיב, ואחר כך מעיר כמה הערות נכונות. פה אולי הבס לא מתאים, אה, לא, … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, מוזיקה, מי אני מה אני
עם התגים אינטימיות, זוגיות, יצירתיות, מבט פנימה, מוזיקה, מנהגים משפחתיים, תקשורת
17 תגובות
מיקי ומיקה (או: אנחנו יוצאים להופעה)
ביום שישי בשמונה וחצי בבוקר התמלאתי נחישות והחלטתי לעשות מעשה. עזבתי את האינטרנט, הרמתי את הטלפון והתקשרתי. כבר שעה שעֵרים, אמרתי לעצמי. והרי יש להם ילדים, וצימרים, זה אינטרס שלהם בכלל, אם הם מפרסמים הם מזמינים אותי להתקשר. בקיצור, הייתי … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה הרהורים, מוזיקה, עניינים לשוניים, שירה. לא שלי
עם התגים ג'אז, מוזיקה, מתבוננת מהצד, ענייני לשון
2 תגובות
מיוזיקל ליום הכיפורים
".You know what death with dignity is, man? You don't drool" הסרט האלמותי "All That Jazz" מסתיים בקטע ארוך, "HospitalHallucinations", שכולל, מלבד השיר הרלוונטי לימינו הנוראים "Who's Sorry Now", עוד כמה קטעים קלאסיים. רוי שיידר כאן בתפקיד הבמאי ג'ו … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מוזיקה, סרטים. בעיקר מיוזיקלס ישנים
עם התגים All That Jazz, ג'אז, יצירתיות, מבט פנימה, מוזיקה, מיוזיקל, מנהגים משפחתיים, קובלר-רוס, רוי שיידר
כתיבת תגובה
אוצר בהרי אדום
Kurt Elling, קטע מתוך Goodbye Pork Pie Hat הרוח החמה, היבֵשה, ריח הים, אורות הבמה הרחוקה, והמוזיקה מסביב, אוף, המוזיקה הזאת – לרגע הזה התפללתי, והרגע הזה מחפה עד עכשיו על עליבות התחנה המרכזית ועל החום המכביד, הנורא ועל זה שיש … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה הרהורים, מוזיקה, מי אני מה אני
עם התגים ג'אז, מוזיקה, מפח נפש, קורט אלינג
כתיבת תגובה
פסיכית
בהחלט מילה שמתארת אותי, ובמיוחד בימים אלה. ישבתי מול המחשב, כולי מזוככת מבוקר של בכייה הגונה אצל הפסיכו' הצדיק שמנסה כמיטב יכולתו לחפש את הבורג שהלך אצלי לאיבוד, וחשבתי מה מכל הבלגן שמתחולל אצלי בראש ראוי שיועלה על הכתב מחד ויכול … להמשיך לקרוא
מצברוח לאהבה
– קטע הג'אז האולטימטיבי להתמוגגות, שידוע בביצוע של ג'ורג' בנסון (כזמר) עם פאטי אוסטין, בעיבוד סקסי וממֵס של קווינסי ג'ונס. מה שרבים אינם יודעים הוא שהמבצע המקורי של הקטע הזה, שגם חיבר את המילים לווקאליזה (=סולו ג'אז שמושר במילים, והיזכרו גם … להמשיך לקרוא
אין פה פיציקאטו
…ופתאום אני שמה לב שהלסת התחתונה שלי שמוטה, ושעיניי צמודות אל הדמות המתנועעת שמולי, שלא להחמיץ דבר, וששכחתי בכלל את הזמן והמקום והסיטואציה ואת האנשים סביבי, ואני פשוט מרותקת. אל התנועות, אל הכוח, אל הנחישות ואל הדבקות במטרה. האיש הזה יודע איפה … להמשיך לקרוא
גבירותיי ורבותיי: אני שרה
הצעת הגשה: לשמוע בשעת לילה מאוחרת, ולחלופין – כשלא ממהרים. לפני עשרים שנה כתבתי שיר. זה היה תרגיל כתיבה ברימון (בשנת 1987. המחזור הראשון של בית הספר. היה כיף), ואני חיברתי שיר במתכונת של סטנדרט אמריקאי, עם הקדמה רצ'יטטיבית כזאת, … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה הרהורים, חרוזים. לאו דוווקא אדומים, לא מתחייבת, מוזיקה, מי אני מה אני
עם התגים חורזת לי, חלומות, מוזיקה
כתיבת תגובה