תגית: מבט פנימה

האגדה מספרת שהתמונה הזאת צולמה בידי דוד רובינגר ונועדה ללוות את התשבץ בהעולם הזה (אבל בסוף לא). אימא שלי, אבישג <מבלי לפגוע בזכויות וברגשות והכול באהבה רבה> הבוקר לקחנו את אימא שלי, בת 80 עוד מעט, לסיבוב. הזמנו אותה להצטרף … להמשיך לקרוא ←

שמע, אני אומרת לו, נדמה לי שהיית קצת פזור דעת כשהשמעתי לך קודם את שמונה התיבות המשופצות מהעיבוד החדש שכתבתי לווקאל, אז בוא תקשיב שוב. הוא מקשיב, ואחר כך מעיר כמה הערות נכונות. פה אולי הבס לא מתאים, אה, לא, … להמשיך לקרוא ←

דלת סגורה מעוררת בי חשש. כשאפתח אותה, האם אגלה שוב שהרצפה זרועה כולה רסיסי זכוכית? טלפון באמצע הלילה. תמיד שנייה של פחד עד שמתברר שאוי, לא שמו לב מה השעה, סליחה. נשימה נחטפת, אנחה, קול השתנקות מגיע אליי מהחדר השני … להמשיך לקרוא ←

היום הלך לי טוב. כאילו מישהו ידע שאני באה והכין לי במיוחד את הנסיבות שהולמות אותי. הלך לי טוב, למרות שבעצם כבד ולא פשוט; אבל בדואר היה ריק, והמשא ומתן עם הפקידה עבר בשלום, ללא מעקשים. שמתי לב שהרדיו שצורח … להמשיך לקרוא ←

תינוק פורץ בבכי – לא, לא תינוק ממש, ילד קטן. אני משערת שזה פעוט, ואולי פעוטה, על פי הקול שחודר אליי מבעד לחלון. בכי נעלב, בכי מחאתי, הצהרת כוונות אינסטינקטיבית ורועמת, חפה ממודעות עצמית, שבטח מלווה בפנים אדומות ומעוותות וברטיבות … להמשיך לקרוא ←

מוקדש לפריזאית האולטימטיבית, כנרת רוזנבלום, שחיזקה את ידיי ותיקנה את מבטאי. פריז, יום ראשון, 20 בדצמבר, שבע בבוקר. חושך מוחלט. קור כלבים. בעלת הבית תפתח לנו רק בשמונה. על הכול חשבתי, רק לא על זה. עשיתי כל שביכולתי מהארץ כדי … להמשיך לקרוא ←

אבל כשהאוויר יוצא ממני, לא בבת אחת הוא יוצא גם לא מיד מרגישים הנקב צר כל כך, שלא שומעים את ה-ססססס הנחשי אבל הכיוון פתאום ברור, בלתי הפיך, ואני קטנה והולכת, מידלדלת, נידפת, עוד פעם פעמיים מנסה לשחזר את תחושת … להמשיך לקרוא ←

אותי לפחות שכנעתי. עכשיו צריך רק לחכות שגם הצד השני ישתכנע, והוא – יש לו נאומים משלו. אבל הרגשתי טוב. בינתיים אותו צד שני נזכר שלא לקח את הקונצרטה הבוקר ולכן הוא רעב, אז נסענו לנווה צדק, ואחרי שעשינו וי על … להמשיך לקרוא ←

עכשיו זה שונה לגמרי. כמו ההבדל בין לידת הלל בליס לבין לידת שני אחיו בקריה. נכנסים למגרש חניה, סגור בשער חשמלי, ויש שם איש עם כובע ושלט שפותח את השער ומכוון אותי למקום החניה. אני נכנסת לאזור הקבלה המבהיק והמואר, … להמשיך לקרוא ←

…חלפו ימים ובא הסתיו, ומבעד לקפלי גלימת הפְלִיס החמימה שלו חמקו ובאו, מְצַוּוֹת ברכה, תמורות הזמן. מבט במראה המגדילה העלה שני שינויים בולטים בתמונת דיוקני, פעורת עיניים וחיוורת קצת: ראשית – כמה משמח – אני מציינת לעצמי בגאווה שהצלחתי לגדל … להמשיך לקרוא ←