תגית: חלומות

האגדה מספרת שהתמונה הזאת צולמה בידי דוד רובינגר ונועדה ללוות את התשבץ בהעולם הזה (אבל בסוף לא). אימא שלי, אבישג <מבלי לפגוע בזכויות וברגשות והכול באהבה רבה> הבוקר לקחנו את אימא שלי, בת 80 עוד מעט, לסיבוב. הזמנו אותה להצטרף … להמשיך לקרוא ←

אני מתפעלת מזה, בוקר וערב, כל פעם מחדש. אלה הרהיטים החדשים שלנו, פרי עיצובו ומעשה ידיו של אישי גדעון, גיבור חידה, נגר הבית והאיש הממונה על שמירת החיוך על פניי. החלק שלי היה להגיד שאני רוצה, להגיד מה אני רוצה, … להמשיך לקרוא ←

חלמתי שיש לי תינוק חדש. ואני עסוקה בו ונהנית ממנו וגם מסדרת את הבית, אולי אחרי שיפוץ, ודווקא די ביעילות, והמון אנשים מסביב, ופתאום אני נזכרת שהמון זמן הוא לא אכל, מפליא, הוא דווקא רגוע (וגם הייתה שם התלבטות פתאום, … להמשיך לקרוא ←

נניח שההכרה מורכבת מלוחות טקטוניים כאלה, שסוגרים על כל הג'יפה בפנים. יש רגעים כאלה, שבהיסח הדעת פתאום צץ לו זנב חלום מתת ההכרה ומרצד לו שם בין החווחים (גם המילה הזאת השתרבבה אתו מתוך התת-הכרה הפלצנית שלי). ויי, אני מזדקפת, … להמשיך לקרוא ←

נא להגיש הצעה מפורטת, כולל ניסיון קודם, ולצרף המלצות. ואלה פרטי ההצעה: הנושא המוצע, טוב שיכלול רעיון מבריק, כזה שיחיש את קצב פעימות הלב, ידליק ניצוצות בעיניים, יעלה חיוך על הפנים, יצית גל תגובות מחמיאות וכנות, יאשש לי את הדימוי העצמי … להמשיך לקרוא ←

בבת אחת נדלקה לי בראש תמונה מתוך החלום שלי הלילה: איזו גברת חשובה עוברת לידי, סוקרת אותי ואומרת לי בבוז שאני שמנה. או שהשמנתי. היא צודקת, אבל אני מחליטה לעשות מעשה, לא לשתוק, מעיזה פנים ואומרת לה, איזו חוצפה! איזה … להמשיך לקרוא ←

…ופתאום אני שמה לב שהלסת התחתונה שלי שמוטה, ושעיניי צמודות אל הדמות המתנועעת שמולי, שלא להחמיץ דבר, וששכחתי בכלל את הזמן והמקום והסיטואציה ואת האנשים סביבי, ואני פשוט מרותקת. אל התנועות, אל הכוח, אל הנחישות ואל הדבקות במטרה. האיש הזה יודע איפה … להמשיך לקרוא ←

הצעת הגשה: לשמוע בשעת לילה מאוחרת, ולחלופין – כשלא ממהרים. לפני עשרים שנה כתבתי שיר. זה היה תרגיל כתיבה ברימון (בשנת 1987. המחזור הראשון של בית הספר. היה כיף), ואני חיברתי שיר במתכונת של סטנדרט אמריקאי, עם הקדמה רצ'יטטיבית כזאת, … להמשיך לקרוא ←

ממרחק של שנים זה כבר לא מעורר תחושה חמוצה כל כך. אז, כשהייתי סטודנטית באקדמיה בירושלים, ושרתי בשביל הכיף והכמה גרושים בפיאנו-באר בקצה רחוב דוד המלך, הרגשתי יום אחד שאני לא יכולה יותר, אני חייבת לעשות מעשה. הדרך היחידה שיכולתי לחשוב … להמשיך לקרוא ←