תגית: הורות

חוט הלב / מכס נורדאו, מתוך אגדות למכסה*

חוט הלב / מקס נורדאו בארמון עתיק שעל שפת הים נתגוררה פעם מלכה צעירה ויפה, שהייתה עשירה ותקיפה מכל מלכה אחרת אשר על פני הימים והארצות. אניות גדולות היו לה, שהביאו לה מארבע כנפות הארץ אוצרות ומטמונים מכל המינים. וערים … להמשיך לקרוא

הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , , , , , , , | 17 תגובות

רפלקסים

דלת סגורה מעוררת בי חשש. כשאפתח אותה, האם אגלה שוב שהרצפה זרועה כולה רסיסי זכוכית? טלפון באמצע הלילה. תמיד שנייה של פחד עד שמתברר שאוי, לא שמו לב מה השעה, סליחה. נשימה נחטפת, אנחה, קול השתנקות מגיע אליי מהחדר השני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , , , , | 8 תגובות

אדם ממש אחראי

תקני לך גלידה. ולאחיך תקני מילקשייק. קחי את הארנק שלי. בסניף מקדונלדס בדרך הביתה מהצפון, אנחנו יושבים בחוץ עם שרה'לה. חם. בשולחן סמוך יושבת אישה אפורת שיער בגופייה ובמכנסיים קצרים. יש לה משקפיים ומבטא רוסי כבד. שני ילדים, הוא כבן … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסתכלת | עם התגים , , , , , , , | 8 תגובות

יוגורט אוכמניות

ביום הראשון של הקייטנה אני נכנסת להעיר אותו, מודעת מאוד לחששות שלי. מקום אחר וחדש, ילדים אחרים. הפחד שייטמע בהמון. בקייטנות המדריכים תמיד מתנצלים בחצי פה, שהם לא מכירים את השמות של הילדים ושאי אפשר לצפות שיזכרו את כולם על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מסתכלת, עניינים לשוניים, פעם, תראו איזה יופי | עם התגים , , , | 3 תגובות

פריז – יומן מסע מצויר (או: התקשטות בנוצות של אחרים)

בערב הטיסה, כשעמדנו לצאת, נתנה לי עתר בתי מחברת מצוירת קטנה שהכינה לי במו ידיה לנסיעה, מעין יומן מסע. חשבתי שמחובתי להביא זאת לידיעת הציבור (באישורה, כמובן). כל הזכויות שמורות! סרקנו אותו למזכרת זה חינוך! ותודה לדוגמניות ג'ולי ופוציפלוכה המאגר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה תראו איזה יופי | עם התגים , , , | 2 תגובות

נכון שאני נואמת בחסד, אמרתי הבוקר למטפל שלנו

אותי לפחות שכנעתי. עכשיו צריך רק לחכות שגם הצד השני ישתכנע, והוא – יש לו נאומים משלו. אבל הרגשתי טוב. בינתיים אותו צד שני נזכר שלא לקח את הקונצרטה הבוקר ולכן הוא רעב, אז נסענו לנווה צדק, ואחרי שעשינו וי על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני, ספרים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

על החלטות נחושות, או: אילו היה לי עמוד שדרה 2

אפיתי לעמרי את עוגת השחיתות, כמו שהבטחתי. אמנם הוא נאלץ לחכות יומיים עד שהגעתי לזה, אבל אני גאה שאחרי שגדעון לא מצא לי נשיקות, מרכיב הכרחי שאי אפשר בלתו, לא בסוּפּר ולא בקונדיטוריה, אני התעקשתי ומצאתי בעצמי אצל מטילדה השכנה. נשיקות קטנות כאלה, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , , | תגובה אחת

תעודת שנת ישרים

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מה עשינו כשהתברר שאין נרות חנוכה בבית, ואיך גדעון הציל את המצב

נר ראשון היינו מוזמנים, נר שני היינו חולים, וככה יצא שהערב, כשהוצאנו את החנוכייה ופתחנו את הארון התחתון איפה ששמורה קופסת הנרות הכמעט מלאה מהשנה שעברה, התברר לנו שעכבר הבית הרחיב את קשת הטעמים שלו (הוא בדרך כלל הולך על חומרי ניקוי), והותיר שם רק … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוהבת לצלם, בית חם ומשפחה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

זעקות ולחישות

– ממממ. מה השעה? – שש וחצי. – די! אוף. – מה קרה? הילדים ישנים. – זהו בדיוק. לא היית מוכרח להשתיק אותי.

פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , | כתיבת תגובה