קטגוריה: הרהורים

לשיעור הצרפתית הראשון באמבטיה, ביום שישי בצהריים, הגעתי באיחור של כחצי שעה. חשבתי, אם אני כבר נוסעת לדרום העיר, למה שלא אקפוץ גם לסדר את הסידור ההוא שאין לי מתי לסדר, ואז לא מצאתי חניה, והיה שם תור ארוך, ואיש אחד … להמשיך לקרוא ←

דלת סגורה מעוררת בי חשש. כשאפתח אותה, האם אגלה שוב שהרצפה זרועה כולה רסיסי זכוכית? טלפון באמצע הלילה. תמיד שנייה של פחד עד שמתברר שאוי, לא שמו לב מה השעה, סליחה. נשימה נחטפת, אנחה, קול השתנקות מגיע אליי מהחדר השני … להמשיך לקרוא ←

ביום הראשון של הקייטנה אני נכנסת להעיר אותו, מודעת מאוד לחששות שלי. מקום אחר וחדש, ילדים אחרים. הפחד שייטמע בהמון. בקייטנות המדריכים תמיד מתנצלים בחצי פה, שהם לא מכירים את השמות של הילדים ושאי אפשר לצפות שיזכרו את כולם על … להמשיך לקרוא ←

כמו בשאלות לשחזור ססמה (שם חיית המחמד שלך? המורה שלך בכיתה א'?), אני חושבת על זה שיש כמה וכמה אנשים שרק הם ואני יודעים את התשובה לשאלות מסוימות (הסכום המוסכם בינינו למתנת יום הולדת? סמל גרפי ששורטט על מראת צד … להמשיך לקרוא ←

היום הלך לי טוב. כאילו מישהו ידע שאני באה והכין לי במיוחד את הנסיבות שהולמות אותי. הלך לי טוב, למרות שבעצם כבד ולא פשוט; אבל בדואר היה ריק, והמשא ומתן עם הפקידה עבר בשלום, ללא מעקשים. שמתי לב שהרדיו שצורח … להמשיך לקרוא ←

תינוק פורץ בבכי – לא, לא תינוק ממש, ילד קטן. אני משערת שזה פעוט, ואולי פעוטה, על פי הקול שחודר אליי מבעד לחלון. בכי נעלב, בכי מחאתי, הצהרת כוונות אינסטינקטיבית ורועמת, חפה ממודעות עצמית, שבטח מלווה בפנים אדומות ומעוותות וברטיבות … להמשיך לקרוא ←

מוקדש לפריזאית האולטימטיבית, כנרת רוזנבלום, שחיזקה את ידיי ותיקנה את מבטאי. פריז, יום ראשון, 20 בדצמבר, שבע בבוקר. חושך מוחלט. קור כלבים. בעלת הבית תפתח לנו רק בשמונה. על הכול חשבתי, רק לא על זה. עשיתי כל שביכולתי מהארץ כדי … להמשיך לקרוא ←

כף רגל יחפה של רקדנית קלאסית, הקשת הגבוהה והאצבעות הגמישות, שמעידות על שעות של אימונים. קריין רדיו מהגוורדייה הישנה שמדבר שלא בתפקיד. איך הקול העמוק שלו מהדהד והדיבור הרהוט שלו מרשים. אף על פי שהוא מדבר ברי"ש גרונית, יומיומית, בכל זאת חרותה … להמשיך לקרוא ←

אבל כשהאוויר יוצא ממני, לא בבת אחת הוא יוצא גם לא מיד מרגישים הנקב צר כל כך, שלא שומעים את ה-ססססס הנחשי אבל הכיוון פתאום ברור, בלתי הפיך, ואני קטנה והולכת, מידלדלת, נידפת, עוד פעם פעמיים מנסה לשחזר את תחושת … להמשיך לקרוא ←