קטגוריה: בית חם ומשפחה

והגדת לבנֵךְ

זהו, הגדתי לבני. מה זה הגדתי לו – הגדתי לו שהוא בא אתי, אבא בעבודה ועוזי ונומי נסעו באופניים ועמרי כבר הלך ואני רק עכשיו גמרתי את ההגהה הארורה, ואמנם כבר תשע ורבע, ואין לי מושג איך נגיע, אמרו שאין … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות | עם התגים , , | 7 תגובות

גלגולו של ניגון, או: All By Myself

היה צפוי לי ערב שקט. גררתי לסלון שתי גיגיות כביסה לקיפול וישבתי לצפות בתחרות רובינשטיין בערוץ הראשון. אתמול נפלתי על זה במקרה, היום זה כבר נראה לי אופציה מועדפת, שמתאים לחגוג בה את העובדה שהקלנו קצת את החרם על טלוויזיה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בבית החולים. הספירה לאחור התחילה, בית חם ומשפחה, מוזיקה, פעם | עם התגים , , , , , , , , , , , | 15 תגובות

רפלקסים

דלת סגורה מעוררת בי חשש. כשאפתח אותה, האם אגלה שוב שהרצפה זרועה כולה רסיסי זכוכית? טלפון באמצע הלילה. תמיד שנייה של פחד עד שמתברר שאוי, לא שמו לב מה השעה, סליחה. נשימה נחטפת, אנחה, קול השתנקות מגיע אליי מהחדר השני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , , , , | 8 תגובות

יוגורט אוכמניות

ביום הראשון של הקייטנה אני נכנסת להעיר אותו, מודעת מאוד לחששות שלי. מקום אחר וחדש, ילדים אחרים. הפחד שייטמע בהמון. בקייטנות המדריכים תמיד מתנצלים בחצי פה, שהם לא מכירים את השמות של הילדים ושאי אפשר לצפות שיזכרו את כולם על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מסתכלת, עניינים לשוניים, פעם, תראו איזה יופי | עם התגים , , , | 3 תגובות

פריז בשנה שעברה (או: האגו השברירי שלי)

מוקדש לפריזאית האולטימטיבית, כנרת רוזנבלום, שחיזקה את ידיי ותיקנה את מבטאי. פריז, יום ראשון, 20 בדצמבר, שבע בבוקר. חושך מוחלט. קור כלבים. בעלת הבית תפתח לנו רק בשמונה. על הכול חשבתי, רק לא על זה. עשיתי כל שביכולתי מהארץ כדי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוהבת לצלם, בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

בית פתוח

אני מתפעלת מזה, בוקר וערב, כל פעם מחדש. אלה הרהיטים החדשים שלנו, פרי עיצובו ומעשה ידיו של אישי גדעון, גיבור חידה, נגר הבית והאיש הממונה על שמירת החיוך על פניי. החלק שלי היה להגיד שאני רוצה, להגיד מה אני רוצה, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה | עם התגים , , , | 2 תגובות

על החלטות נחושות, או: אילו היה לי עמוד שדרה 2

אפיתי לעמרי את עוגת השחיתות, כמו שהבטחתי. אמנם הוא נאלץ לחכות יומיים עד שהגעתי לזה, אבל אני גאה שאחרי שגדעון לא מצא לי נשיקות, מרכיב הכרחי שאי אפשר בלתו, לא בסוּפּר ולא בקונדיטוריה, אני התעקשתי ומצאתי בעצמי אצל מטילדה השכנה. נשיקות קטנות כאלה, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , , | תגובה אחת

כגודל הציפיות

העוזרת לא באה. גם כן זאת עם התירוצים שלה. המחזור שלה לא סדיר, אם לשפוט לפי כל הפעמים האחרונות שהודיעה לי בשבע בבוקר שלא תגיע בשמונה כי כואבת לה הבטן. בלית בררה שינסתי מותניי וניקיתי בעצמי, ואני מוכרחה לדווח שלהפתעתי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני, פעם | עם התגים | 3 תגובות

מה אספר לילד

התנאי שהציב לי הילד גיבור הפוסט הזה היה שייכלל בו סרטון שבו הוא יציג (אבל בלי לומר מילה!) את הספר החדש שהוא הכי אוהב, שודדי הים, ספר עשיר ומלא הפתעות, בהחלט רכישה מוצלחת, מה גם שהוא התחפש השנה לשודד ים בהשראת … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני, ספרים, פעם | עם התגים , | כתיבת תגובה

כוכבים לאחותי

הגיע עכשיו במייל מאחותי: חודשים מחפשת דרך אל לבך מגששת, מבקשת, 'תחננת בלי בושה את זורקת הבטחות ואצה לדרכך ואני, כרגיל, מרגישה נטושה. חשבתי להזמין אותך אליי לדירה, להשמיע לך אלה פיג'רה, לפתות אותך בקסמיי אבל את תמיד בהופעה, חוג … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, חרוזים. לאו דוווקא אדומים, מי אני מה אני, שירה. לא שלי | עם התגים | 2 תגובות