קטגוריה: בבית החולים. הספירה לאחור התחילה

יום שישי, תשע וארבעים בערב, בית החולים. אנחנו מחליטות לנסוע הביתה, ממילא לא מרשים להיכנס לטיפול נמרץ בלילה ואין טעם לשבת בחוץ. בדרך החוצה, במסדרון הריק, אנחנו רואות מרחוק באור הפלואורוסצנטים ילד וילדה משחקים בכדור אדום קטן, מחבטים בידיהם. שני ילדים אחרים, קטנים יותר, יושבים זה … להמשיך לקרוא ←

סטניסלב-שמעון, האח הכי נחמד במחלקה, עומד במעמקי חדר האחיות. אני מציצה בגניבה, משתדלת שהוא לא יבחין בי. כבר קרה שעמדתי במסדרון, בכוונה שיראה אותי וייזכר, והוא הלך ממש מולי מבלי לזכות אותי במבט. טוב, הוא עסוק כל כך. כשהוא בא … להמשיך לקרוא ←

מה היא מבסוטה לה שם, בינה לבין עצמה. קטנה כזאת, רזה, פניה כבושות בחזה, אבל היא מחייכת, לפעמים ממש מצחקקת. אה, היא פשוט קוראת משהו בצג הפלאפון שלה. מִמסְרֵי מסרונים בְּפיליפינית. לפניה, בכיסא גלגלים, גברתהּ שקועה בשיחה ערה על קפה. … להמשיך לקרוא ←