ארכיון רשומות מאת: אורלי מזור-יובל

על "אהבה" (Amour)

"את רואה, תראי". ככה הייתה אומרת המורה האהובה שלי לפסנתר באקדמיה ומדגימה לי איך צריך לנגן. המוזיקה עלתה מנגינתה על כל הדקויות והעושר והיופי והקסם, אף על פי שניגנה בשתיים-שלוש אצבעות בלבד: שתי הידיים שלה היו מעוותות תמידית, נפוחות ונוקשות, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מוזיקה, מסתכלת, סרטים. בעיקר מיוזיקלס ישנים | עם התגים , , , , , , , , , , | 13 תגובות

חוט הלב / מכס נורדאו, מתוך אגדות למכסה*

חוט הלב / מקס נורדאו בארמון עתיק שעל שפת הים נתגוררה פעם מלכה צעירה ויפה, שהייתה עשירה ותקיפה מכל מלכה אחרת אשר על פני הימים והארצות. אניות גדולות היו לה, שהביאו לה מארבע כנפות הארץ אוצרות ומטמונים מכל המינים. וערים … להמשיך לקרוא

הערה | פורסם ב- | עם התגים , , , , , , , , , | 17 תגובות

לשיר באמבטיה

לשיעור הצרפתית הראשון באמבטיה, ביום שישי בצהריים, הגעתי באיחור של כחצי שעה. חשבתי, אם אני כבר נוסעת לדרום העיר, למה שלא אקפוץ גם לסדר את הסידור ההוא שאין לי מתי לסדר, ואז לא מצאתי חניה, והיה שם תור ארוך, ואיש אחד … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מוזיקה, מי אני מה אני, מסתכלת, ספרים, סרטים. בעיקר מיוזיקלס ישנים, עניינים לשוניים, פעם, שירה. לא שלי, תראו איזה יופי | עם התגים , , , , , | 5 תגובות

והגדת לבנֵךְ

זהו, הגדתי לבני. מה זה הגדתי לו – הגדתי לו שהוא בא אתי, אבא בעבודה ועוזי ונומי נסעו באופניים ועמרי כבר הלך ואני רק עכשיו גמרתי את ההגהה הארורה, ואמנם כבר תשע ורבע, ואין לי מושג איך נגיע, אמרו שאין … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות | עם התגים , , | 7 תגובות

גלגולו של ניגון, או: All By Myself

היה צפוי לי ערב שקט. גררתי לסלון שתי גיגיות כביסה לקיפול וישבתי לצפות בתחרות רובינשטיין בערוץ הראשון. אתמול נפלתי על זה במקרה, היום זה כבר נראה לי אופציה מועדפת, שמתאים לחגוג בה את העובדה שהקלנו קצת את החרם על טלוויזיה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בבית החולים. הספירה לאחור התחילה, בית חם ומשפחה, מוזיקה, פעם | עם התגים , , , , , , , , , , , | 15 תגובות

סיבוב עם אימא

האגדה מספרת שהתמונה הזאת צולמה בידי דוד רובינגר ונועדה ללוות את התשבץ בהעולם הזה (אבל בסוף לא). אימא שלי, אבישג <מבלי לפגוע בזכויות וברגשות והכול באהבה רבה> הבוקר לקחנו את אימא שלי, בת 80 עוד מעט, לסיבוב. הזמנו אותה להצטרף … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, מסתכלת, פעם | עם התגים , , , , , , , , | 25 תגובות

על יצירתיות ותקשורת זוגית

שמע, אני אומרת לו, נדמה לי שהיית קצת פזור דעת כשהשמעתי לך קודם את שמונה התיבות המשופצות מהעיבוד החדש שכתבתי לווקאל, אז בוא תקשיב שוב. הוא מקשיב, ואחר כך מעיר כמה הערות נכונות. פה אולי הבס לא מתאים, אה, לא, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, מוזיקה, מי אני מה אני | עם התגים , , , , , , | 17 תגובות

רפלקסים

דלת סגורה מעוררת בי חשש. כשאפתח אותה, האם אגלה שוב שהרצפה זרועה כולה רסיסי זכוכית? טלפון באמצע הלילה. תמיד שנייה של פחד עד שמתברר שאוי, לא שמו לב מה השעה, סליחה. נשימה נחטפת, אנחה, קול השתנקות מגיע אליי מהחדר השני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הרהורים, מי אני מה אני | עם התגים , , , , | 8 תגובות

אדם ממש אחראי

תקני לך גלידה. ולאחיך תקני מילקשייק. קחי את הארנק שלי. בסניף מקדונלדס בדרך הביתה מהצפון, אנחנו יושבים בחוץ עם שרה'לה. חם. בשולחן סמוך יושבת אישה אפורת שיער בגופייה ובמכנסיים קצרים. יש לה משקפיים ומבטא רוסי כבד. שני ילדים, הוא כבן … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסתכלת | עם התגים , , , , , , , | 8 תגובות

יוגורט אוכמניות

ביום הראשון של הקייטנה אני נכנסת להעיר אותו, מודעת מאוד לחששות שלי. מקום אחר וחדש, ילדים אחרים. הפחד שייטמע בהמון. בקייטנות המדריכים תמיד מתנצלים בחצי פה, שהם לא מכירים את השמות של הילדים ושאי אפשר לצפות שיזכרו את כולם על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מסתכלת, עניינים לשוניים, פעם, תראו איזה יופי | עם התגים , , , | 3 תגובות