לשיר באמבטיה

לשיעור הצרפתית הראשון באמבטיה, ביום שישי בצהריים, הגעתי באיחור של כחצי שעה. חשבתי, אם אני כבר נוסעת לדרום העיר, למה שלא אקפוץ גם לסדר את הסידור ההוא שאין לי מתי לסדר, ואז לא מצאתי חניה, והיה שם תור ארוך, ואיש אחד טען שדפקתי לו את האוטו, ושוב לא מצאתי חניה, וכרגיל איחרתי. לוגיקה דפוקה מהסוג שהראש שלי מייצר כדי למתֵן התרגשויות, או להסיח את הדעת מהן.

           בסוף הגעתי ונשמתי עמוק ונכנסתי, ואריאל, המורה, הכניס אותי מיד לעניינים. פעם ראשונה שאנחנו נפגשים, לא הכרתי אף אחד – והוא דיבר אליי בצרפתית. ורצה שאענה בצרפתית. צרפתית למדתי קצת בחטיבת הביניים, בשיעורים של מדאם קסטוריאנו, אבל לא בכל השיעורים הייתי, ולא כל כך הכנתי שיעורים, בעוונותיי. בקיצור, לא יודעת צרפתית. מבינה מילה פה מילה שם, בייחוד את אלה שדומות לאנגלית. בכל זאת גייסתי כמה מילים ועניתי בגמגום לשאלון שהוא הציג לי, מי אני, מה אני עושה. במקרה זה דווקא עזר שלא הכרתי אף אחד. שיעור ניסיון, אולי לא אראה אותם יותר בחיים, מה אכפת לי. במרכז השולחן הגדול שהתלמידים ישבו סביבו עמדה תמונה של נינה סימון, וכשסיפרתי שאני שרה, התבקשתי מיד להתפעל ממנה. התחבטתי איך לתאר את רגשותיי. בחיפושיי הנואשים אחר מילים צצו לי מילים באנגלית, וגם שמעתי את עצמי אומרת אותן, למרבה הבושה. מישהי שישבה לידי תרמה לי את המילה שחיפשתי לשווא באזור במוח שזכרתי שפעם היו בו כמה מילים בצרפתית ועכשיו היה ריק, שומם, מהדהד מרוב נביבות,  מפחיד כמו סמטה חשוכה בלילה. זֶ'ה דֵטֶסְט נינה סימון, אמרתי לו, והוא הזדעזע. בצרפתית שוטפת. וככה התחילו יחסינו, ברגל שמאל ובחיוך.

            דוֹנְק, מאז זרמו הרבה מים באמבטיה, והמגירות בארון הצרפתית שבמוחי התמלאו עד להתפקע במילים ובסיפורים ובצבעים ובשירים ובקולות ובצחוק. יום שישי בצהריים היה ליום חג, ואני התחלתי לאמן את שרירי הפה והלחיים כדי להגות את המילים כמיטב יכולתי (התנועות המורכבות בצרפתית מחייבות את הדובר לשרבב את השפתיים קדימה כל הזמן. טרֵה שִׁיק), לחזור בשקדנות על החומר, לתרגל פה ושם עם חבריי חובבי הצרפתית (סַלוּ, נומיק, סָה וָה, רפי) ואפילו להכין שיעורים.

            מה זה חשוב בכלל, שיעור צרפתית, אולי אתם אומרים. ועוד בימים טרופים אלה. הרי יש עניינים הרבה יותר בוערים. קשה לפרוט את החוויה לפרוטות, אבל התשובה שלי היא ששיעורי הצרפתית באמבטיה הם חוויה תרבותית עמוקה. שאר רוח, אנושיות, אסתטיקה, טוב טעם, עדינות, רגישות, הומור, פשטות, י ו פ י  – זו התשובה שלי לגסות, לטמטום, לרוע, לאטימות, לעוול, לכיעור ולעילגות שעומדים עלינו לכלותנו. אריאל – מורה מקסים וכריזמטי מאין כמוהו, גם סטטיסטיקה הייתי מוכנה ללמוד אצלו – שותל בסבלנות את השפה במוחנו ומצמיד לכל מילה אסוציאציות של סיפורים ושירים וחפצים, שמעגנות אותן היטב בתאים האפורים. בכיתה, שמגע ידו המעודן של אריאל ניכר בכל פינה בה, תלויות על הקירות תמונות ישנות ופזורות בה בובות שיש לנו איתן היכרות אישית, וגיבורת הטקסטים שאריאל מחבר לנו היא שַׁרְפָּה (במלרע), הכלבה שלו, שרובצת לרגלינו בזמן השיעור. אנחנו לומדים ספרות יפה וסלנג ומקשיבים לשירים (וגם שרים שירים. כיף מיוחד בשבילי, לשיר בצרפתית בהרכב הקאמרי והאוהד הזה) ומשחקים, וצופים בסרטים וממחיזים סצנות דרמטיות ומצחיקות, ומספרים מהנעשה בחיינו, כמיטב יכולתנו, ומחברים מתכונים לשיקויי מכשפות (בּוֹן אַפֵּטִי, מיטל) ומנתחים שיאי קיטש של פופ צרפתי ביו-טיוב. וכולנו משתדלים להצטיין ולהבריק, כדי לזכות באחת מצפרדעי הפרס שהפרופסור שלנו מחלק, לפעמים למי שמגיע לו ולפעמים בלי סיבה, סתם כי מתחשק לו. ובהפסקה אפשר לזלול כדורי שוקולד ועגבניות שרי, או לפטפט (ולעשן) במרפסת, בינות לצמחי התבלין, או לשלוף ספר ישן (בצרפתית, נַטוּרַלְמוֹן) מהמדפים העמוסים. ומול האמבטיה, שתמיד מונח בה אגרטל של פרחים טריים מהשוק, ניצב גם פסנתר שחור (ומכוּון!), שהגיע בערך באמצע הסמסטר (רק להתארח. מחירו – כמו העיניים שבראש, ככה למדנו שאומרים בצרפתית), ויום אחד כשהגעתי מוקדם ניגנתי בו את שיר הנושא מתוך "מטריות שרבור(ג)". כעבור שבוע אריאל הקרין לנו, מעשה קסמים כמו בסינמה פרדיסו, את הסרט כולו על הקיר.

            בחופשה, מרוב געגועים, אני חוזרת לקרוא במחברת ובקלסר (המסודר! חוצצים והכול), מנסה לעשות לעצמי סדר בזמנים הדקדוקיים (שלושה-ארבעה עד כה. לא מסתכלת הלאה כדי שהראש לא יסתחרר), רואה סרטים צרפתיים, וקוראת לאטי בספרים הישנים שהזמנתי מאיבֵּיי, ספרי ילדות שפתאום קלטתי שהם כתובים צרפתית במקור ולמה שלא אנסה: הילדה שנשארה לבדה של ליסי רוזייה-פונטיין (שמתברר שהיא בעצם Lucie. חוקי התעתיק המכזבים), והדובה ירוקת הכפות של כריסטיאן פינו.


ImageImage

Image

 

           


לשיר ההלל הזה אני מצרפת את הפוסט המשכנע שכתבה לקראת הסמסטר הקודם התלמידה כנרת רוזנבלום (פריזאית, כל ההמלצות שלה משובחות), ושבעקבותיו אזרתי אומץ ובאתי לשיעור הניסיון ההוא. ולמעלה אולי כבר ראיתם את הקליפ שהכין אריאל המוכשר עם חברים ותלמידים – ואני בתוכם, הידד – לקראת סמסטר הסתיו, מעין הצצה לאמבטיה. אפשר לכתוב לו ל-ambatia.fr@gmail.com
ולעשות לו לייק בפייסבוק, האמבטיה ללימודי צרפתית  – La Baignoire.

ולסיום הנה ברושור סמסטר הסתיו, עם כל הפרטים על שיעורי הניסיון לרמות השונות. טְיאֶן, וקבלו גם את הקליפ מהסמסטר הקודם.

           

            

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מוזיקה, מי אני מה אני, מסתכלת, ספרים, סרטים. בעיקר מיוזיקלס ישנים, עניינים לשוניים, פעם, שירה. לא שלי, תראו איזה יופי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על לשיר באמבטיה

  1. פינגבאק: על "אהבה" (Amour) | אותה גיברת בהקלדה עיוורת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s