והגדת לבנֵךְ

זהו, הגדתי לבני. מה זה הגדתי לו – הגדתי לו שהוא בא אתי, אבא בעבודה ועוזי ונומי נסעו באופניים ועמרי כבר הלך ואני רק עכשיו גמרתי את ההגהה הארורה, ואמנם כבר תשע ורבע, ואין לי מושג איך נגיע, אמרו שאין אוטובוסים וכל הדרכים חסומות ופה ושם, אבל אנחנו יוצאים להרפתקה, החלפתי חולצה בצ'יק ועברתי בכספומט ועצרנו מונית והנהג אמר, את לא מבינה מה הולך בעיר (הלל סָפַר שהוא אמר את זה 30 פעם לפחות), ולקח אותי דרך איילון, ובהלכה לא נתנו לרדת אז מעזריאלי, ואני אקרב אותך כמה שאני יכול, וזהו, הוריד אותנו מול ז'בוטינסקי והגענו, השעה הייתה עשר אבל עוד זרמו אנשים, ונתתי לו יד ועלינו לכיכר ונדחקנו פנימה בין כולם, ולמרות הצפיפות לא היה מפחיד בכלל, רק חם, נזלתי, אבל שמענו את הסוף של היהודים וההתחלה של הנאומים ומצאנו את עצמנו צועקים צדק חברתי, הלל בכלל צעק משהו אחר כדי לשמור על זהותו בהמון אני חושבת, אבל צעק עם כולם, ואחר כך נמאס לו ופילסנו לנו דרך החוצה, קטפנו 4 טרופיות בעשר, והרחקנו למעגל החיצוני, ושם היה אפילו עוד יותר מעניין, האנשים במרפסות, והכרזות המושקעות, התופים, כבר היינו כאילו בדרך הביתה אבל עוד הקפנו את הכיכר וצילמנו ושמענו את סתיו ורקדנו עם הדג נחש והרענו לדפני, ואז גלשנו במורד ז'בוטינסקי וכיתתנו רגליים לאורך נמיר, בסנדלים על גשר הירקון שלא דומה בכלל לתעלות של אמסטרדם, ודי עמוק ברוקח הצטרפנו למונית של מישהי והגענו הביתה, וברמזור הוא אמר פתאום את העניין הזה עם הנכדים, שהוא יוכל להגיד לנכדים שלו שהיה בהפגנה.