והגדת לבנֵךְ

זהו, הגדתי לבני. מה זה הגדתי לו – הגדתי לו שהוא בא אתי, אבא בעבודה ועוזי ונומי נסעו באופניים ועמרי כבר הלך ואני רק עכשיו גמרתי את ההגהה הארורה, ואמנם כבר תשע ורבע, ואין לי מושג איך נגיע, אמרו שאין אוטובוסים וכל הדרכים חסומות ופה ושם, אבל אנחנו יוצאים להרפתקה, החלפתי חולצה בצ'יק ועברתי בכספומט ועצרנו מונית והנהג אמר, את לא מבינה מה הולך בעיר (הלל סָפַר שהוא אמר את זה 30 פעם לפחות), ולקח אותי דרך איילון, ובהלכה לא נתנו לרדת אז מעזריאלי, ואני אקרב אותך כמה שאני יכול, וזהו, הוריד אותנו מול ז'בוטינסקי והגענו, השעה הייתה עשר אבל עוד זרמו אנשים, ונתתי לו יד ועלינו לכיכר ונדחקנו פנימה בין כולם, ולמרות הצפיפות לא היה מפחיד בכלל, רק חם, נזלתי, אבל שמענו את הסוף של היהודים וההתחלה של הנאומים ומצאנו את עצמנו צועקים צדק חברתי, הלל בכלל צעק משהו אחר כדי לשמור על זהותו בהמון אני חושבת, אבל צעק עם כולם, ואחר כך נמאס לו ופילסנו לנו דרך החוצה, קטפנו 4 טרופיות בעשר, והרחקנו למעגל החיצוני, ושם היה אפילו עוד יותר מעניין, האנשים במרפסות, והכרזות המושקעות, התופים, כבר היינו כאילו בדרך הביתה אבל עוד הקפנו את הכיכר וצילמנו ושמענו את סתיו ורקדנו עם הדג נחש והרענו לדפני, ואז גלשנו במורד ז'בוטינסקי וכיתתנו רגליים לאורך נמיר, בסנדלים על גשר הירקון שלא דומה בכלל לתעלות של אמסטרדם, ודי עמוק ברוקח הצטרפנו למונית של מישהי והגענו הביתה, וברמזור הוא אמר פתאום את העניין הזה עם הנכדים, שהוא יוכל להגיד לנכדים שלו שהיה בהפגנה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על והגדת לבנֵךְ

  1. מיכל הגיב:

    כל כך שמחה שהעלית את זה גם כאן.
    גם בקריאה שניה ושלישית זה יפהפה ומרגש, בדיוק כמו שהיה בראשונה.

  2. ימימה הגיב:

    מה, כולם כתבו שמקסים רק בפייסבוק? אז אני אכתוב גם כאן.

    • לא, לא כולם, לא כולם כתבו, לא כולם כתבו שמקסים, לא כולם כתבו שמקסים בפייסבוק, ולא כולם כתבו שמקסים *רק* בפייסבוק; אבל כל תגובה פה היא רווח נקי מבחינתי, והמהדורה הנוספת של ה"מקסים" שלך – לא כל שכן. בעיניי הדרך שעשית מכאן לשם, במיוחד לכתוב לי "מקסים" שוב, כמוה כדרך שעשיתי אני אמש במונית, דרך איילון, עזריאלי, ז'בוטינסקי וגו', ואני מעריכה מאוד את המחווה 🙂

  3. היחסים שלי עם הפייסבוק ראויים לסוג של גישור.
    או טיפול זוגי, אז לא ראיתי את זה שם.
    אבל זה מקסים (אם הייתי אפילו פותחת את הדלת לשניה בפייס היו לך איזה עשרה לייקים)
    מקסים מספיק בשביל לחזור ולקרוא את זה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s