סיבוב עם אימא

האגדה מספרת שהתמונה הזאת צולמה בידי דוד רובינגר ונועדה ללוות את התשבץ בהעולם הזה (אבל בסוף לא). אימא שלי, אבישג

<מבלי לפגוע בזכויות וברגשות והכול באהבה רבה>

הבוקר לקחנו את אימא שלי, בת 80 עוד מעט, לסיבוב. הזמנו אותה להצטרף אלינו לפגישה עם החונכת בבית הספר החדש של הלל ביפו, אחר כך נשב לקפה בתחנה, בדרך נראה את הים, קצת נשטוף את העיניים ונתאוורר, בואי, נו. היא יושבת מלפנים, הליפסטיק עדיין טרי על שפתיה היפות, ועד מהרה מתחילה לשדר לציבור שסביבה דברי פרשנות מהנעשה בעירנו בלוויית פכים קטנים מעולמה הפנימי והחיצוני. בדולפינריום היא מייבבת שבחוף הזה אבא ("איזה נודניק. מה הוא מת לי פתאום") למד לגלוש בגיל 60, אחרי שתי דקות היא מתנערת ומוחה את הדמעות ומספרת בגאווה איך ירו ממסגד חסן בק על המרפסת שלהם ברחוב עלייה (אין ה"א הידיעה בשם הרחוב הזה בפיה. זוכרת שהופתעתי לגלות את הה"א הזאת כשראיתי אותו כתוב לראשונה) וביפו היא מנסה להיזכר איפה היה הבניין ששירתה בו בצבא. אני שמחה שהגב כבר פחות מציק לה ושרוחה מרוממת, המכונית מלֵאה אותה, ואני מקשיבה באהבה וברצון לשיח חסר הכיוון והסדר שהיא ממלאת בו את הזמן והמרחב; לעולם אצטרך לעשות פליק-פלאקים לוגיים כדי לקשר בין תחילת דבריה לסופם, שטף רצוף משפטים ארוכים ומפותלים, לפעמים חסרי איברים הכרחיים, מין תרגיל מחשבתי, צופן מבדח שאנחנו יודעי הח"ן מפצחים בקלות ושהיא כלל לא מודעת למורכבותו. בדרך הביתה אני מורידה הילוך בהקשבה, ספק מנמנמת ספק מתמסרת לשטף המבורך שמגיע אליי מהמושב הקדמי: רכילויות משפחתיות שכבר שמעתי פעמיים לפחות, דיווחים על תוכנית טלוויזיה "יוצאת מן הכלל" שראתה אתמול בשלוש בלילה, פאתוות שהיא מוציאה על עוכרי ישראל למיניהם (והפעם הפתיעה: "תומס פרידמן בחור טוב, אני אומרת לך!"). בין אין-ספור ההודעות שהתקבלו בסלולרי שלה על הנחות מקרייזי ליין ומשופרסל ("אה, זה הטלפון שלי צלצל? למה שוב השתנה לי הצלצול? לא יודעת איך זה קורה. טלפון מחורבן. תמחקי לי את ההודעות, אורליקה") לבין ניסיונות להשיג בטלפון את "הכושי" (תקינות פוליטית נמדדת אצלה במעשים, לא במילים) ולהגיד לו שיחכה לה ולא יברח כי היא מאחרת בעשר דקות ("בפעם הקודמת הוא התעקש לנקות את החלון הגדול ואחר כך, כשישבתי במטבח עם נעמי, הוא פתאום מצלצל אליי; 'מזור', הוא אומר לי, 'קאם אנד אופן דה וינדואו פור מי פליז, איי אם לוקד אאוטסייד'"), היא הספיקה להביע התפעלות עמוקה מ*יודית* לוי ("נו, החברה של הבן של אדם ברוך, בדרך כלל אני לא אוהבת אותה כי אני לא מבינה מה היא אומרת וחוץ מזה תמיד היא אומרת אותו דבר, 'נצא להפסקת פרסומות ולאחרֶיה בין השאר'") וההיא, מה שמה, וייס, מאוד חכמה. אפילו בן כספית אמר: איזה אינטליגנטיות. איך הן מראיינות, ועוד באנגלית. וההיא גם באיטלקית. שואלות שאלות לעניין. לא מתבלבלות.

ואז פתאום היא אומרת משהו שמעיר אותי משרעפיי באחת. לפעמים, היא אומרת, לפעמים אני חושבת שאם רק הייתי יותר משכילה… ומשאירה את המשפט תלוי באוויר, ומשתתקת לרגע.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, מסתכלת, פעם, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על סיבוב עם אימא

  1. Avi Jacobson הגיב:

    Orly, your writing is a treasure. Your blog is the "Google Maps Street View" depiction of your exquisite, sensitive, vastly creative, delightfully insightful soul. I am richer now than I was five minutes ago. Thank you for that.

  2. Beautiful, Orli. I lost my two parents in the last few years. Brought me memories. . Thank for sharing this.

  3. רוני הגיב:

    קראתי מתוך נמנום ובהקשבה חלקית ומחויכת לכל הדבר הזה (ובקנאה של מי ששלווה כזו אינה צפויה לה לעולם עם אמה) ומצאתי אוצרות קטנים. לגלוש בגיל שישים?! הכושי?! והנה, הטלוויזיה מנחמת גם אותה. הטלוויזיה היא אוצר לאנשים בודדים.
    ואז בסוף נדהמתי איתך, ולקח לי רגע להבין שהתדהמה היא שלך, לקחתי את שלך, כי אני לא משכילה וזה מעולם לא עצר אותי, זה לא מדהים אותי. זה שלך. העוצמה הזאת, להדביק אותי בהלם שבכלל לא מובן לי במצב רגיל, זה מאוד יפה.

    • אז דווקא אימא שלי בוגרת בית הספר לעבודה סוציאלית ("היחידה שהתקבלה בלי תעודת בגרות", היא אוהבת להשוויץ). היא מדברת על משהו אחר, ערטילאי וחמקמק, ומה שהדהים אותי זה האינטרוספקטיביות הפתאומית והלא שגרתית שלה. היא אדם מעשי מאוד, ופתאום לשמוע אותה מתהרהרת על בדל מחשבה של מה היה אילו (מחשבות שהן לחם חוקי), ועוד ממרום גילה – זה היה יוצא דופן.

      הגלישה בגיל שישים – זה קצה קצהו של נפלאותיו של אבא. עוד יסופר, אני מקווה. אבל כן, בגיל שישים הוא עשה קורס גלישת רוח וקנה גלשן ומפרש ותורן ומנור וכולנו התחלנו להתעניין וללוות אותו בגלישות שלו בכנרת, הרבה פעמים הוא היה נסחף לים וחוזר אחר כבוד על סירת המשטרה שאספה אותו, ואימא שלי הייתה מסתכלת במשקפת ומנסה להרגיע את החרדות שלה. היה שמח בפרט ובכלל.

      תודה, רוני.

  4. מיכל הגיב:

    "רחוב עלייה", בלי ה"א הידיעה, והתקינות הפוליטית שהיא במעשים ולא במילים, ואולי, לפעמים אולי גם הצער הדק, זה שמיד מגורש כי אין טעם לשקוע בו, על היעדר ההשכלה הגבוהה …
    סלחי לי, כבר שלושה ימים שלא דיברתי עם אמא שלי, ועכשיו, בגללך, אני פשוט מוכרחה להתקשר ולשאול מה שלומה.
    תודה.

    • מיכל, ראי תגובתי לרוני בעניין ההשכלה הגבוהה. משכילה, היא אמרה, והתכוונה לאו דווקא לתואר אקדמי אלא לאיזה מין ז'ה נה סה קואה, איזה צל של חיים אחרים שהיו יכולים להיות לה אילו רק.

      ד"ש לאימא 🙂

      • מיכל הגיב:

        כן, היה לי קשה להגדיר למה אני מתכוונת ובאמת, בהתחלה כתבתי בתגובה רק "השכלה", ואחר כך הוספתי את "גבוהה", למרות שזה בכלל לא מדויק לגביה.
        נדמה לי שאני שופטת מאוד מתוך עצמי (כמובן), ואולי מזהה "השכלה" עם סוג מסוים שבאופן גורף (מדי) אפשר לכנות אותו סוג של אינטלקטואליות. ההוויה שלי היא מאוד כזו, ומסתובבת כולה סביב פעולות של קריאה וכתיבה, ולכן התייחסתי כך ל"השכלה". אמי, לעומת זאת, שונה ממני. לא מפתיע שגם כאשר החלה לעסוק באמנות, בגיל יחסית מבוגר, מצאה עצמה מפסלת, בניגוד לכותבת, למשל (ופתאום נדהמנו שהאישה הזו, שלא נחשבה "יצירתית" מוציאה תחת ידיה דברים יפים כאלה).
        מעניין.

  5. אלון הגיב:

    מ ק ס י ם

  6. רבקולית הגיב:

    ראשית – כתבת יפה מאוד, הצלחת לתפוס אותה, את הרגע, את שתיכן, והמשפט האחרון – העלה את כל הטקסט מדרגה אחת למעלה. שמפו!

    שנית – הן כולן מאותו פס ייצור? גם אמא שלי, החכמה באדם, מסתובבת עם רגש נחיתות עז על זה שהיא "לא משכילה". אפשר להשתגע. לא חושבת שיש איזשהו אקדמאי עם תואר שני או דוקטורט (פרופסורים אולי, גם לא בטוח) שיכול לעמוד מול חוכמתה בכבוד. במיוחד זו הספונטנית, וגם זו שקשורה בחכמת חיים, בהתנהלות, בסיפור סיפורים, בעושר לשוני, ביכולת הלמידה. בטח יש עוד. מהסיפור שלך נראה לי שהאמהות שלנו חולקות הרבה תחומים 🙂

    • לכבוד הוא לי, יקירתי. לשמפו שלך שמור מקום של כבוד במדף השמפואים בסופרפאן של השבחים הספרותיים.

      יפה אמרת, בעניין אימא שלך, ונראה לי אולי מתאים לעשות רשימה של סגולותיה אלה, כמו זו שעשית של כישורייך שלך, לעטר אותה בלייקים ולהגיש לה. ולא לחכות ליום הולדת!

  7. לי עברון-ועקנין הגיב:

    נורא יפה כתבת. וגם אמך יפה בתמונה. ומעבר ליופי וכישרון, אני חושבת שנעים לקרוא את הפוסט הזה בגלל משהו אחר, אולי הקבלה שלך אותה, ואולי פשוט אהבה. 🙂

  8. ריקי כהן הגיב:

    בבקשה המשיכי לכתוב, את עושה זה בצורה עילאית. אני אוהבת את הרשימה הזו והרגישות שלה, הניואנסים, כל כך יפה. תודה

    • תודה לך, ריקי. שמחה שבאת ועוד יותר שמחה שאהבת.
      ומקווה מאוד להמשיך. עוד לא למדתי איך מפעילים את הכפתור הזה, עדיין מחכה שיידלק לי משהו, מאליו, לא יודעת איך יוזמים את זה; אבל ההתכוונות והלך הרוח המסוים עוזרים לזה לקרות, אני מגלה. ושבחים כמו שלך מדרבנים מאוד.

  9. ריקי כהן הגיב:

    כן, התמונה מעולה

  10. עטרה הגיב:

    כולם כבר אמרו הכל לפני, אין לי אלא להנהן נמרצות ולהתמוגגגגג. ורק תהייה אחת –
    אימא?? אצלך??? מה רע באמא?!?! אם לא אנחנו (קחי דוגמית מרבקולית) נתקע אצבע בסכר, מי יצילנו מעודף היו"דים בכל מילה, שהייתה או לא היתה, היריון, ריאיון ושאר מרעין בישין?? הציייילו!!!

    • שוב תודה, עטרה.

      נו, הוויכוח הישן הזה. אני דווקא אוהבת את ההיריון והריאיון (ואת לפניי. ואת מילה, הנה אפילו את כותבת כך). משתדלת לנקוט את חוקי האקדמיה לכתיב חסר הניקוד, פשוט כי נוח לי שיש כלל אחד. אבל אני יוצאת מן הכלל באופן כללי, ובפרט במקרים של קמץ קטן, תוכנית, חוכמה, כאלה. אבל לא אמנם. ככה התרגלתי. סוסומי. מצד שני, אם אערוך ספר שלך ותבקשי ממני שלא לערוך לך אמא לאימא, אכבד את זה 🙂

  11. אורלי,
    מזמן לא כתבת (וכבר קראתי את כל הבלוג) : )
    שלומית.

    • שלומית יקרה,

      מחפשת קצה חוט כדי לחזור. עשיתי דברים אחרים בינתיים, אבל חסרה לי הכתיבה.

      וואו, וקראת הכול! שמחה וגאה נורא לקבל את הבעת האמון הזאת! 🙂 (שלא לומר: "ריגשת!")

      אורלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s