על יצירתיות ותקשורת זוגית


שמע, אני אומרת לו, נדמה לי שהיית קצת פזור דעת כשהשמעתי לך קודם את שמונה התיבות המשופצות מהעיבוד החדש שכתבתי לווקאל, אז בוא תקשיב שוב.

הוא מקשיב, ואחר כך מעיר כמה הערות נכונות. פה אולי הבס לא מתאים, אה, לא, זה בסדר, ושם חסר לו פרקשן, והאלמנט ההוא צריך להיות סטקטו, סליחה שהוא אומר.

ואז אני אומרת לו, זה בסדר גמור, תודה. ועכשיו היית יכול להגיד, למשל, איזה יופי של עיבוד כתבת. כמה את מוכשרת, אשתי, וכמה זה עיבוד מיוחד וקוּלי ומגניב, שומעים את כל המוזיקה שספגת כל השנים האלה, אני בטוח שזה יישמע נהדר ונורא מיוחד, ואת תשירי את זה נפלא, והחברים בווקאל יאהבו את זה, והקהל ימות על זה. ועצם העניין, בכלל, שישבת לכתוב, אחרי כל כך הרבה שנים שלא עסקת בזה. זה ממש מעורר התפעלות. כל הכבוד לך, אשתי.

כן, הוא אומר לי. אולי באמת הייתי יכול להגיד את זה. ומה היית עונה?

אה, אני אומרת, הייתי עונה שאני נורא שמחה בזה, שלאחרים זה אולי טריוויאלי אבל אני נורא מרוצה, עברתי איזו משוכה, ואולי, למה לכחד, אולי גם לַ"חדר משלי", הלשכה החדשה שלי, יש חלק בעניין, עם השולחן רחב הידיים, והפרטיות, והשקט, עצם זה שנוסד לי איזה חלל שהוא שלי ועכשיו מתאים שאמלא אותו בתוכן. ואולי גם הספר שאני קוראת השפיע, "איש לומד לעוף" של רונה רענן שפריר, שמדבר על יצירתיות, ושכבר אחרי כמה עמודים הרגשתי שהוא מדבר אליי, שהוא בא לי בזמן טוב, מה זה בא לי, בחרתי בו, ושכן, אני מבינה שצריך לקפוץ למים, להסכים לשהות בלימבו קצת, להסכים לא לדעת מה יצמח מהזרעים ובכל זאת לחרוש ולזרוע, ללכת אל הלא-נודע כדי ליצור, וחוץ מזה זו כנראה בכלל הבשלה, הגיע זמני, ועכשיו אכה על הברזל בעודו חם ולפני שאבהל אתיישב לכתוב עוד עיבוד, הם אפילו ביקשו ממני. ומפתיע כמה שהיה לי מעניין לכתוב, סוף שבוע שלם הקדשתי לזה, ומרצון, בכלל לא הייתי צריכה להכריח את עצמי חוץ מהדחיפה הראשונית הקטנה, כמו כשמחליטים לצלול בבת אחת כשהמים קצת קרים ומיד מתחילים לשחות ושוכחים לחשוב על הטמפרטורה, פשוט עסוקים בתנועות ובשפריצים ובקולות והצחוקים שמסביב וכיף. ולמרות שכתבתי ביד ולא במחשב, ולמרות החלודה שקצת ביישה אותי, מה כותבים קודם, סימני היתק או משקל, ולמרות כל מיני תקלות טכניות שביום אחר אולי היו מכניעות אותי ועכשיו רק הצחיקו אותי, פשוט עניֵין אותי להמשיך לכתוב, וגם למחרת קמתי בתחושת דחיפות, חיכיתי כבר לחזור לפסנתר. זו מין חיוניות כזאת, התגעגעתי לזה.

אהה, הוא אומר ומחייך אליי. ואז היינו הולכים למיטה, כן?

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, מוזיקה, מי אני מה אני, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על על יצירתיות ותקשורת זוגית

  1. כנרת הגיב:

    את יודעת שהוא יוצא ממש טוב מהטרוניות היפות שלך?
    או שיש בינינו קצר בתקשורת.

    תתחדשי, תרבחי ותסעדי. או תנגני. או תעבדי. (כן, אני יודעת שצריך לכתוב התחדשי. אבל איך תמשיכי את זה עם רבחי וסעדי?).

  2. רוני הגיב:

    כן, אני עם כנרת. גדעון מהמם. גם לך לא חסר. כתבת כל כך יפה ופואטי, ובסוף גם צחקתי. כיף.

  3. לי עברון-ועקנין הגיב:

    אוי, הוא מצוין. אל תחליפי אותו!
    ואת, שאת כותבת עיבודים לווקאל – הריני עפר לרגלייך.

  4. מיכל הגיב:

    כמה כיף שהעלית רשומה חדשה.
    נהדרת.

    על האיש קטונתי מלחוות דעה, כי אני עוד חדשה פה בשכונה, אבל גם אני צחקתי מאוד בסוף. מקסים.

  5. רבקולית הגיב:

    שכוייח! (על העיבוד, ועל הפרגון העצמי, בשעטו"מ, ועל גדעון :))

  6. גדעון, אתה שומע?

    תודה, נחמדות שכמותכן.

  7. ריקי כהן הגיב:

    🙂
    גם שמחתי על התנופה היצירתית וגם נורא צחקתי בסוף. יפה

  8. גנגי הגיב:

    שאת נהדרת!
    תענוג.

  9. תודה גם לכן. לצוחקים בסוף אעיר שגם האמצע די מצחיק, בעיניי, ושההומור עוזר לי להתמודד עם התבנית הזאת ששגורה בינינו, שהוא לא מגיב כמו שאני מצפה או לא מספק לי די תשומת לב או מספק לי תשומת לב לא די מדויקת, ואני אומרת לו מה הייתי רוצה לשמוע, שזה בעצם מין דרך להשלים עם הצורך הגדול שלי בתשומת לב מדויקת ועם חוסר היכולת שלו לספק לי בדיוק מה שאני רוצה, ויוצא שאני מדברת בשביל שנינו. אין ספק שמבחינה מסוימת, השיחה מתנהלת ללא הפרעה וביעילות. לזכותו ייאמר שהוא מכיל את זה. לפעמים 🙂

  10. ליטל הגיב:

    מצחיק וחמוד.
    אני מזדהה עמוקות, כולל עם נסיון לנהל שיחה מול צד שלא כל כך מגיב, בלי שום כוונות רעות.
    זוגתי אומרת, עוד מהתקופה שלפני, שכשאומרים לה מה להגיד היא מצויינת בזה 🙂

  11. איזה יופי של תמונות מחיי הנישואין. האישוז שלי ושל הבחור שלי אחרים, אבל אם אתם יודעים ככה להשתעשע משלכם, כיף לכם. טוב, אתם זוג יותר ותיק. לחייכם 🙂

  12. תודה ליטל ושלומית. כן, מפחיד כמה שאנחנו ותיקים וכמה ה"אישוז" האלה והאחרים כל כך רחוקים מפתרון עדיין. אבל יש תנועה, כמו שאומר המטפל שלי נ"י, והכי חשוב לדבר, כמו שאמר א' אוליארצ'יק.

  13. עטרה הגיב:

    לייק לייק לייק בחזקת מיליון! עלי והצליחי מותקית. וגם המלצתי עלייך כעת כעורכת לספר מרתק וארוך ("יומני הסקס" מאת הסקסולוגית בטינה ארנדט, 300 עמ'!) שאני מתרגמת בימים אלה, תהיי פנויה בפברואר? (אגב, יש לי שם המון מעקשים שאשמח לחלוק אתך ועם המטבחון שלנו, כמו האם "לעשות סקס" היא ברירת מחדל לגיטימית כשהפועל הזה חוזר עשרות פעמים בכל פרק, ועוד ועוד)

    • עד פברואר אלוהים גדול, כמו שאימא שלי אומרת, אבל ספר מרתק על סקס נשמע משהו שכדאי להתפנות למענו, אז אדאג להיות פנויה או שאתמקח על מועד ההגשה כהרגלי, ולכבוד יהיה לי לערוך אותך.

      ותודה על לייקוקייך, יקירתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s