מוזיקה של הרהורים

היום הלך לי טוב. כאילו מישהו ידע שאני באה והכין לי במיוחד את הנסיבות שהולמות אותי.

הלך לי טוב, למרות שבעצם כבד ולא פשוט; אבל בדואר היה ריק, והמשא ומתן עם הפקידה עבר בשלום, ללא מעקשים. שמתי לב שהרדיו שצורח פרסומות מטומטמות – למרות אצטלת המודרניות שמנסים להשליט שם, עם מסדֵר-תור ועם צגי טלוויזיה של פרסומות לדואר ועם שלטים שמבקשים לא לדבר בסלולרי, בכל זאת הם שומעים שם רדיו, הפקידים. ככה מפקירים את האוזניים לִבהמיוּת-הפרסומות הזאת, מרצונם, כמו מין מס שצריך לשלם –  היום הוא פחות הפריע לי מאשר לפני יומיים, וכבר לא נאלצתי להיאבק בדחף להגיד להם מה אני חושבת על זה.

במטילדה היה שולחן פנוי במקום טוב. באופן משמח הייתי רגועה ולא הייתי מוכרחה פרויקט ארוחת בוקר או פצצת עוגה. שמץ ניחוח השמיר שעלה באפי משולחן אחר הזכיר לי אפשרויות אחרות, ואמנם מרק הטרטור היה מלא שום, אבל כשביקשתי להחזיר אותו נעניתי בחיוך ובנדיבות נעימה. הילד הצטרף עם חבר מבית הספר והפטפוט שלהם השרה אווירה של נורמליות. אוויר לנשימה.

כשקמנו ללכת, הראיתי לאימא בחורה אחת שישבה שם לבדה ואמרתי לה, את בטח מכירה אותה. לקח לשתיהן שנייה – אותי היא לא זיהתה, אבל את אימא כן – ומיד עבר ביניהן גל היכרות חם; עוד שני משפטים והחלו לזלוג דמעות. כשבא הבחור מהמספרה וביקש שנתעכב קצת, התיישבנו לידה – מעולם לא החלפתי איתה מילה – ונקוותה לה בינינו שיחה מארץ השיחות, בדיבור ובאי-דיבור, על הדברים הכי כואבים בעולם, זיכרונות חמים ומוות ובדידות ותקווה.

גם במספרה נדמה שהתכוננו לבואי. כאילו יחד עם קווצות השיער הפזורות על הרצפה סילקו משם במטאטא גם את השיחות הריקות, את הקלישאות, את הצעקנות. כיבו את החדשות והשמיעו פסנתרן ג'ז מדויק שלא הכרתי קודם, ויכולתי לעצום עיניים ולהתמכר למוזיקה של הרהורים. שאלו מה אני קוראת. אמרו מה קוראים הם. אישה שאני מכירה רק בַּפָּנים וקצת מהרכילות, קיפלה תחתיה רגליים דקות ויפות וקראה עיתון, כמו במנותק מעיסת הצבע ונייר הכסף שנחה על ראשה, ואמרה שהיא צריכה להיות בשדה התעופה ביום שני בצהריים. ואני הבטתי במראה והבחנתי שאני מנסה למצוא זווית-מִפלט – אולי אם אטה קצת את הראש הצדה? אולי אם אגביה את המבט? – שממנה הפימה שהעליתי תיראה לי פחות איומה. התדפקתי שוב ושוב על הדלת הזאת, ולא נפתחה לי, וקיבלתי את הדין, ונשארתי בחיים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מוזיקה, מי אני מה אני, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על מוזיקה של הרהורים

  1. גנגי הגיב:

    אני אוהבת את הכתיבה שלך, אורלי.

  2. גלית, פלורידה הגיב:

    איזה יופי. הגעתי במקרה ומעתה אני קבועה…

  3. יההה, איזה בלוג מקסים. תודה לימימה ולפייסבוק על ההיכרות (נעים להכיר). היתה לנו חוויית בוקר קפוא בפריז קצת דומה, אם כי לא בדצמבר… אלא באפריל (עדיין היה נורא קר). וגם אני נהניתי מאוד מהקרוסלות 🙂

  4. בילי ב. הגיב:

    כל כך יפה ומוזיקלי, מתאים לי לפינה של אחר הצהריים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s