איך אני אוהבת

כף רגל יחפה של רקדנית קלאסית, הקשת הגבוהה והאצבעות הגמישות, שמעידות על שעות של אימונים.

קריין רדיו מהגוורדייה הישנה שמדבר שלא בתפקיד. איך הקול העמוק שלו מהדהד והדיבור הרהוט שלו מרשים. אף על פי שהוא מדבר ברי"ש גרונית, יומיומית, בכל זאת חרותה בו האיכות הזאת הרדיופונית.

אישה שתווי פניה היפים משורטטים בסימטריות מענגת, כמו ציור, אף על פי שהיא לא מאופרת ושפתיה חיוורות, ועיניה קצת נטולות ברק; הדרהּ צפון כולו בעצמות הלחיים הגבוהות, בעור החלק, בנועם המבט.

מגע ידיים חם, לוחץ, על השקעים שבין הכתפיים לצוואר; אף על פי שהוא נטול הקשר מיני, הוא יכול לשלח בי צמרמורת של עונג. גם ידיים של בנות.

כתב יד של משוררים. גם ללא ניקוד. המילים מדברות אליי את משמעותן.

ילד מוזיקלי שר. איך שהוא נוחת בזהירות על צליל גבוה – ומדייק.

ומה עוד? לעת עתה זה סוד.

(וחוץ מזה אני צריכה לעבוד.

זה היה רק הרהור, מין קוד.

אווררתי כמה מחשבות.)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, מי אני מה אני, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על איך אני אוהבת

  1. מירי הגיב:

    איזה יופי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s