כ"ז באלול, בוקר סתיו

בוקר סתיו.

פתאום כבתה השמש, משונֶה.

בא מכתב

עם איחולים, ברכות וכל מיני.


את החג

נחגוג הפעם במצומצם, אך יחד:

אבישג

בלי אורי; אחותי; אנחנו; ככה.


מתנות –

צעיף סתווי, חולצה, מאיר שלֵו.

כיף לקנות.

אוהבת להתאים בתשומת לב.


ושמחה

זוחלת בגניבה אל תוך הבית.

ערב חג.

נדמה לי שנגמר סוף סוף הקיץ.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, חרוזים. לאו דוווקא אדומים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s