שערך המקורזל נערה

פעם חשבתי שאם רק יהיה לי שיער חלק הכול יהיה בסדר. בשנות השבעים, המוֹדה (מה שהיום קוראים אופנה) הייתה שיער חלק-מקלות. הבנות שנראו טוב גם אחרי יום שדה בצופים, הן היו השוות; שיער ארוך וחלק, זה היה אלמנטרי. ואני, אחרי ילדוּת חסרת דאגות (יחסית), הושלכתי בגיל 11 וחצי מגן עדן של חפיפה-סירוק-ניעור-וגמרנו אל גיהינום השיער המקורזל. והימים ימי טרום-קונדישינר, מיינד יו, כל סירוק היה סיוט, כל חפיפה הייתה מבצע, ואחת הדאגות החשובות ביותר שהעסיקו את ראשי המקורזל הייתה איך להשטיח את הילת השערות הדקיקות שקפצו להן, עצמאיות לחלוטין, מתוך השיער שמָתַחתִּי כמיטב יכולתי וסגרתי בקוקו ובצמה. על שיער מפוזר היה אפשר רק לחלום: אילולא אספתי אותו אחרי החפיפה ובכלל, הוא היה מתנפח לאפרו חסר צורה. לא ראו דברים כאלה אז. כשאימא שלי הייתה אומרת לי "יפה לך אסוּף", זה לא נשמע לי כמו מחמאה אלא כמו הדגשה של זוועת האופצייה השנייה, הבלתי אפשרית.

בסופו של דבר הגיע לעולם המרכך (Kräuter Azid, אומר למישהו משהו?), ובשלב מסוים פתאום היה אפשר ללכת עם קוקו בלוף, וב-20 השנה האחרונות, קצת כמו הברווזון המכוער, התברר לי שהדיאגנוזה לא הייתה נכונה: זה לא שהשיער שלי לא חלק – אני פשוט מתולתלת! אף שהתחזוקה עדיין מורכבת ומייגעת, בכל זאת זה אפשרי, וגם די שכיח. רבות מסביבי מתולתלות, ומה שהיה בלתי אפשרי בתיכון הוא פתאום – הפלא ופלא – משאת נפש, ויש אפילו מי שמתלתלת בכוונה. לא פסו נסים מהעולם. פתאום העובדה שיש לי הרבה שיער – עכשיו כבר קצת פחות, ובכל זאת – היא יתרון, ופתאום אני יכולה ליהנות גם מהעובדה המפליאה שהפיגמנטים שלו חסונים, ושכל עניין הצביעה נחסך ממני. בקיצור, יחסינו השתפרו.

אבל אז היה קשה. עד כדי כך, שיום אחד נכמרו עליי רחמיה של אימא שלי והיא צלצלה אליי מהמספרה ואמרה לי לבוא, דבורה הספרית תעשה לי החלקה. זה עלה 35 לירות, לדעתי, ולא הייתה מאושרת ונרגשת ממני בעולם כולו. היא מרחה לי על הראש קרם מסריח, ריח של ביצים קשות, נדמה לי, עטפה אותו בכובע ניילון ונשארתי ככה איזה זמן. היה תהליך ארוך, כיאה לכובד המשימה, אבל בסופו יצאתי החוצה, מנערת שיער חלק וארוך, קלה כציפור.

התחושה הייתה שקיבלתי כרטיס כניסה למסיבה שעד כה רק שמעתי את הדיה מבעד לדלת הסגורה, וראיתי צלליות נעות מלמטה, מהרחוב האפלולי והקר. סוף סוף! כל מי שפגש אותי בדרך – אצלנו שכונה שכונתית כזאת – לא הסתיר את התפעלותו. ההליכה לבית הספר למחרת הייתה מסע ניצחון, לא פחות. שבוע שלם הייתי בעננים. עוד זמינה לי התחושה של השיער החלק והפזור, המתבדר ברוח כשאני נוסעת באופניים במדרכות השכונה, מרגישה כמו כוכבת קולנוע. ויש תמונה מיום שדה בצופים, אני בין החברים לגדוד, מעל הטאבון, קווצת שיער חלקה זולגת בחן על פניי.

נו, אבל צריך לחפוף מתישהו. חששתי מזה וגם ציפיתי לזה, בעת ובעונה אחת; חששתי, כי האויב הגדול ביותר של השיער המוחלק הוא מים; וציפיתי – כדי להיווכח שאכן חלקי עם החלקות, שהפלא עובד. חפפתי, סירקתי, התייבש –

והתנפח, מקורזל ויבש ועקשני מתמיד.

לא דיברתי על זה. אימא שלי הציעה שנשאל אולי את פנינה, הבת של השכנה מלמטה, שראינו אותה עם אבו-עגילה במרפסת מתחתינו, שתלמד אותנו מה עושים. לא הסכמתי.

פתאום כולם שתקו. איש לא אמר לי כלום. רק המטפלת של אחותי התינוקת, כשחזרתי באותו יום הביתה, אמרה איזה משפט חכם, "לא הצליח ההחלקה, מה?" או משהו כזה. בטח הציעה איזה פטנט. רצתה לעזור. הגבתי בחריפות, לא זוכרת אם בכיתי או צרחתי עליה. אולי גם וגם. לא חשבתי שאולי צריך לתחזק את ההחלקה בהליכים המקובלים. לא התכוונתי להתייעץ עם דבורה הספרית או משהו כזה. הקסם לא פעל, השערים ננעלו בטריקה, ואני נבעטתי החוצה לרחוב הקר, עם תיק כבד יותר על הגב: עכשיו כולם ראו שניסיתי להתקשט בנוצות לא-לי. שחשבתי שמגיע לי.

מכאן ועד לעיצוב השקפת עולם של מקופחת הדרך הייתה קצרה, כמובן. אבל זה לפוסט אחר. נסתפק בכך שהמונח bad hair day אינו זר לי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, מי אני מה אני, פעם, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שערך המקורזל נערה

  1. אתי הגיב:

    קחי את הסיפור, החליפי אותך בי, החליפי שיער מתולתל בחלק והחלקה בסלסול תמידי, והגעת לסיפור השיער שלי. מותק, זו אף פעם לא אופנה. זה תמיד אנחנו הבעיה. מי שיש לה חלק רוצה מתולתל ומי שיש לה מתולתל רוצה חלק.

  2. Idit Paran הגיב:

    לא הרבה שנים אחר כך המודה (מודה…) היתה תלתלים, ואני , ילדה עם מקלות דקים נאבקתי בניעור השיער למטה אחרי המקלחת, רק שיהיו לי תלתלים
    (לא, זה לא הועיל)
    שיואו כמה קינאתי בבנות עם השיער המקורזל….

  3. מקסים מצדכן, אתי ועדית, וסליחה מראש, כן, אבל ממש קשה לי להאמין למה שאתן מספרות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s