על החלטות נחושות, או: אילו היה לי עמוד שדרה 2

אפיתי לעמרי את עוגת השחיתות, כמו שהבטחתי. אמנם הוא נאלץ לחכות יומיים עד שהגעתי לזה, אבל אני גאה שאחרי שגדעון לא מצא לי נשיקות, מרכיב הכרחי שאי אפשר בלתו, לא בסוּפּר ולא בקונדיטוריה, אני התעקשתי ומצאתי בעצמי אצל מטילדה השכנה. נשיקות קטנות כאלה, אנינות. קצת יקר אבל מילא. יצא טוב כי ככה העוגה הייתה מוכנה ביום חמישי, בדיוק כשנסענו לצפון והשארנו לו בית ריק. איזה אימא טובה אני. מצוין שהכנתי את העוגה ומיד יצאתי. ככה הוא והחברים שלו יאכלו וייהנו, ואני איהנה ולא אוכל. מקסימום תישאר חתיכה אחת או שתיים, וגם אם אוכל אותן, זה יהיה חטא קטן יחסית. איזה אימא טובה אני, וגם אדם אחראי לבריאותו.

בדרך לצפון ישבתי במושב האחורי ליד הלל ועשינו שיעורים בחשבון. עכשיו אני יודעת סימני התחלקות פיקס. מקווה שהפעם זה יישאר לי במוח, זאת בטח לא הפעם הראשונה שאני לומדת את זה. גדעון, מאחורי ההגה, ויתר על הדיסקים שלו והשתתף באופן פעיל, גם כשעברנו לקרוא כמה פרקים ב"שרה גיבורת נילי". מי זאת נילי, רצה הילד לדעת כל הזמן. וגם אם אהרן אהרנסון היה שמאלי (כי כתוב ששרה ורבקה היו יד ימינו). גם בדרך חזרה קראנו. נשארו לנו רק עוד 130 עמודים. אולי לא נגמור עד סוף החופש, אבל נתקדם. וכולם נהנים כל כך. איזה אימא טובה אני. איזה ערכי תרבות אני מנחילה לילד, זה ילך אתו לנצח. ואיזה משפחה למופת.

ארזתי נהדר. לא שכחתי כלום, כולל בראנפלקס, אתם יודעים בשביל מה. אני אישה אחראית, עושה דברים שטובים לי, לא מזניחה את עצמי ואת בריאותי. לפחות במידת מה.

לא שכחתי לקחת אתנו את המשחק החדש שהלל קיבל לפסח מסבתא שלו – בלוקוס. יופי של משחק קופסה, אסטרטגיה וככה; גם אסתטי, גם מאתגר, גם צחוקים. בחופשות אנחנו תמיד משחקים רמי קוב, חשבתי לגוון.

לקחתי אתי גם את הספר עב הכרס שהתחייבתי לקרוא (יש פגישה של מועדון הספרים בשבוע הבא), אף שכבר נשברתי פעם אחת והנחתי אותו, עברתי למשהו אחר. אבל חזרתי לניסיון נוסף, ומתברר שבדיוק אחרי נקודת השבירה הוא מתחיל להיות מעניין. או שאולי הייתי במצב רוח אחר. מכל מקום, עכשיו הוא סוחף ממש. כשחזרנו ישבתי על הכיסא שהצבתי אז, בניקיונות, ליד החלון הגדול, שמתי רגליים למעלה וקראתי בו עד שנהיה לי קר. זה על קומוניסטים. אני חושבת שאני מתחילה קצת להבין מה זה. אולי אצפה עוד פעם ב"אדומים" וסוף סוף אבין משהו מלבד כמה וורן בייטי שובֵּר ואיזה יפה דיאן קיטון. קום התנערה עם חלכה. איזה מדליקה המילה הזאת, חֵלֵכָה. איזה תרבותית ומשכילה אני.

לחזרת ווקאל מחר צריך ללמוד שלושה קטעים חדשים. קטן עליי. לקחתי אתי את התווים באוטו. אני מקצוענית ואשת אשכולות.

הודעתי בעבודה שאפשר לשלוח לי הרבה חומר לתרגום לקראת יום ראשון. מע"מ שלחו לי תעודת עוסק מורשה, זה נראה רציני ממש. ובאמת, לשמחתי, שלחו לי מהעבודה המון חומר. פי כמה וכמה מכרגיל. מצוין. לא יזיק לי לעבוד קשה. איזה עובדת מסורה אני. זו תחילתה של קריירה מופלאה.

__________________________________________

חזרנו מהצפון והצלחתי לדחות קצת את פתיחת הפריזר. קודם פרקתי את המזוודה, שמתי את הכביסה במכונה, עשיתי פיפי. מצד שני, אולי אני לא זוכרת טוב וקודם כול פתחתי את הפריזר. עמרי, מתברר, אכל בקושי שליש עוגה. לא חשוב מה קרה אחר כך. אחלה עוגה, זה כן. חוץ מזה פתאום חשבתי שאני לא נורמלית, להתעקש על הנשיקות ממטילדה. 30 שקל קופסה ללבן של ביצים אפוי בתנור!

בבית, כשפרקתי את המזוודה ושאר הפקאלעך, נזכרתי בבראנפלקס. לא פלא ששכחתי להחזיר את הקופסה הביתה. גם שכחתי לאכול אותם שם. אולי כי אכלתי דברים אחרים.

היה יופי של אחר צהריים שקט בבית. מזג האוויר שהתקרר, השקט, הקריאה ליד החלון, עם קפה ועוגת שחיתות. אחר כך באו החברים של עמרי, והלל הצטרף אליהם לראות די-וי-די. לא הגיוני להתחיל עכשיו לקרוא אתו. אז לא נגמור את משימת הקריאה שלו עד סוף החופש. לא נורא. הוא בסך הכול ילד, ועוד עם ADHD.

נאמנה להחלטתי, התיישבתי ללמוד את הקטעים לחזרה מחר. קטע אחד למדתי מצוין, טוב, זה לא היה בעיה כי הכרתי אותו מקודם. קטע שני למדתי בסדר גמור. לשלישי כבר לא הייתה לי סבלנות. אולי מחר.

קיבלתי המון חומר לתרגום. החלטתי לחלק את העבודה, לעשות לפחות חצי הערב, כדי שמחר לא אהיה לחוצה בבוקר. אעבוד ברצינות – לא סרט, לא תגובות בקפה, ובהחלט לא פוסט חדש. זה יחכה לזמן רגוע יותר. אבל בסוף קראתי המון בספר, ולמדתי את התווים, ושיחקתי עם עמרי והחברים שלו בלוקוס. ממש התאהבתי במשחק הזה, גם בצפון הוא הסב לנו שעות של הנאה, וגם כיף לי לשחק איתם, חכמים כאלה, ולראות אותנו מהצד, יושבים עם משחק קופסה סביב שולחן המטבח. כל כך כמו שאני אוהבת. עכשיו מה? כמעט חצות. יש עוד טעם להתחיל? אני הרי מתה מעייפות. עשיתי כל כך הרבה בימים האחרונים. אקום מחר מוקדם ואעבוד ברצינות. רק אקרא עוד קצת בספר.

[אילו היה לי עמוד שדרה 1 – כאן]

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על על החלטות נחושות, או: אילו היה לי עמוד שדרה 2

  1. oftzi הגיב:

    נשמעת לי אחלה אמא. אילו הייתה לי וגו'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s