אל תצחקי, מה את צוחקת

בטח שאני מכירה את סופי טאקר.

היה לנו בבית תקליט, אני חושבת.

בטח שהיה לנו פטפון.

מה זאת אומרת, אצלנו בבית היה הטלפון הראשון ברחוב עלייה! זה היה אחרי שאחותי שׂרק'ה תפסה את הגנב. כן כן, את אבו-ג'ילדה, סיפרתי לך.

לא יודעת למה דווקא לנו. אולי בגלל אחי יעקב, אולי כי אבא שלי עבד במגן דוד אדום.

היה לנו פטפון, והיה לנו טלפון. ומה עוד היה לנו? ואנצן.

והיה גם דוקטור רוטשטיין ממול, שלא הייתה לו עבודה, וכשסוף סוף קראו לו גם אז לא היה הולך, כי היה משחק פסיאנס.

זה קשור, מה זאת אומרת מה זה קשור. אני לא מבינה מה את צוחקת. בגלל הטלפון, שהיו שולחים אותנו להודיע הודעות לאנשים ברחוב, שלזאת נולד ילד, ולזאת הסבתא מתה. כי לנו היה טלפון. למה, אני לא יודעת, אולי אנשים לא רצו שיהיה להם טלפון אז. זה לא היה כל כך מקובל. וגם רדיו היה לנו.

אל תצחקי, רק חול וחול, ברחוב עלייה באמת היה חול, לאנשים הייתה טרכומה בעיניים.

שתדעי שזה עשה לי צמרמורת, הקישור ששלחת לי, עם סופי טאקר. נזכרתי באימא שלי. רק לא הבנתי איך קפצה לי המוזיקה של מאהלר פתאום, מה זה קשור. בטח לחצתי על משהו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, מוזיקה, מי אני מה אני, פעם, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אל תצחקי, מה את צוחקת

  1. פינגבאק: סיבוב עם אימא | אותה גיברת בהקלדה עיוורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s