תהום רבה

בקטע הזה אני רוצה קלוז אפ כחול שקוף-אטום כזה, תמונה שלא ברור מה רואים בה, ורק כשיתרחב קצת שדה הראייה יבינו. יהיה צריך להוסיף אפקטים ממחלקת הקול, משהו משכנע, שיתאר את הביעבוע והלחץ והאטימוּת שמתחת למים, והמאבק, והבעיטות ברגליים, הניסיון להתנתק מהמשקולות, הרצון להיענות לדחף לעלות מעלה מעלה, להותיר מאחור את כל מה שמושך, להרגיש את המחנק ההולך וסוגר ואת הריאות המְחשבות להתפוצץ ולנתר כמו קפיץ שמשתחרר, להצמיד רגליים דקות בפוינט פוטוגני ולפלח את המים כמו דולפין ואולי כמו חץ, וסוף סוף לנשום – – –

בבת אחת תשתנה התמונה, תתבהר, הכחול יתחלף בצבעוני חד, האור יסנוור. הרעש האטום, המבעבע, ייפתח פתאום לקולות, צחוקים, צעקות שלא קשורות אליי, מוזיקה מרחוק, ריחות של כלור ושל שמן שיזוף, ויהיה אפשר לעלות מן הבריכה בצעד קל, בסולם המיועד לכך, בלי להביט לאחור, להניח לרוח הנעימה לייבש את הרטיבות, והדאגה היחידה תהיה איפה אימא עם הסנדוויץ' – – –

לחלופין אפשר לישון

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, מי אני מה אני, פעם, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על תהום רבה

  1. ימימה הגיב:

    רגע, מתי הבלוג הזה קרה? איזה יופי לנו! ואיזה יופי של קטע. אני צריכה להשלים פערים, אני מבינה, אבל עייפה בטירוף!

    • כמה משמח לפגוש אותך בשכונה הזאת 🙂 קרה, הרי סיפרתי לך שאני מחפשת לאן להעביר את הארכיון מהקפה.

      תודה. תרגישי חופשי לדלג על הקטע של ההשלמה, אין חובה, אבל אשמח אם תנשנשי מפעם לפעם. תוך כדי ההעברה אני מפרסמת בפ"ב, איך לפעמים, קישור לדברים שמתחשק לי לחשוף שוב לאוויר העולם. ועוד לומדת פה על איזה כפתורים צריך ללחוץ…

  2. עטרה הגיב:

    מזלטוב!! בשעטו"מ!!! אכן הגיע הזמן שיהיה לך WP משלך גם בלי כתמי קפה, שאפו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s