בנחישות וברגישות – התנתקנו

ערב. הילד מוסתר כולו מאחורי קלסר צבעוני המאגד גיליונות "עיניים" ישנים, של אחיו ואחותו, מלפני עשר שנים ויותר. "יו, איך ציירו את פַּנְד אחרת בהתחלה!" נשמע קולו, עמום. האיש קם מהמחשב ומצטרף אלינו. כל שש המנורות במטבח תוקנו השבוע ושוב השולחן מואר. זה המקום שהכי כיף לשבת בו בבית. הוא לוקח לעצמו צלחת מרק, והם מתווכחים קצת כמה שקדי מרק חוּקי לשים בצלחת אחת. אנחנו מחליפים כמה מילים שקטות, רומזים זה לזה בסנטר, בהרמת גבה, אל הילד שראשו נעלם שוב מאחורי הכרך העבה. הכלבה מתיישבת הכי קרוב שהיא יכולה לצלחת המרק ומקווה לנס. ועל הכול – שקט. שקט מבורך.

הטלוויזיה כבויה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, ספרים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על בנחישות וברגישות – התנתקנו

  1. פינגבאק: גלגולו של ניגון, או: All By Myself | אותה גיברת בהקלדה עיוורת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s