אל חזור

בנקודה מסוימת פתאום נוצרת מסה קריטית

בבת אחת הכול משתנה

ובמעמקי התוך, שם בפנים, נפער פתח, כמו הדופן האחורית של הארון

פתאום אני מוצאת את עצמי במקום שהחוקים בו אחרים, כמו שֶׁבְּנַרנייה ובים הדרומי

ומן הצד אני מביטה עליי ומרגישה איך משהו מתגבש במהירות

כמו כשהקמח והביצים והחמאה והקצת מים נאחזים זה בזה בתוך הסיבוב בדבקות פתאומית ונהיים לכדור

ומהמג'ימיקס עולה אז קול אחר, קצבי ומחזורי ומאוחד פתאום

שועט קדימה בכוח

כמו בסרט אני עוקבת אחריי בהשתאות ומבחינה שחוֹם מציף את הפנים, והן מתעוותות

והגרון נשלט פתאום בידי כוח נעלם ופולט קולות משונים

העיניים נעצמות בחוזקה

ואני יודעת שהגעתי אל נקודת האל-חזור, לא יעזור כלום:

אני בוכה.

או מתעטשת. או האפשרות השלישית.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s