גבירותיי ורבותיי: אני שרה

הצעת הגשה: לשמוע בשעת לילה מאוחרת, ולחלופין – כשלא ממהרים.

לפני עשרים שנה כתבתי שיר.

זה היה תרגיל כתיבה ברימון (בשנת 1987. המחזור הראשון של בית הספר. היה כיף), ואני חיברתי שיר במתכונת של סטנדרט אמריקאי, עם הקדמה רצ'יטטיבית כזאת, דיבורית (verse), ועם שני בתים ופזמון, בתבנית המסורתית AABA. יצא בלדת ג'אז בסגנון ישן, ואהבתי אותה מאוד. הקלטתי אותה כעבור שנה, עם צוות נהדר ומפנק של מוזיקאים מקצועיים ונפלאים, מיד אפרט, ובהפקתו של גילי דור, מורה וידיד. מהדורה של – לא זוכרת, אולי 300 תקליטים – שחילקתי לתחנות הרדיו השונות, לעורכים המוזיקליים, לידידיי ולמשפחתי.

נשארו לי 2-3 תקליטים (ויניל, בטח ויניל), שהיו תחובים בין התקליטים בבית. לפני כמה שנים הפתיע אותי הבעל והביא לי גרסה דיגיטלית שהמיר מהמאסטר. הקשבתי לשיר פעם-פעמיים (טוב, 20-30), והנחתי לו שוב, ומאז הוא מעלה אבק בין קובצי המוזיקה בספרייה שכוחה במחשב. הערב נזכרתי שכשדיברנו פה על המוזיקה וככה, חשבתי שבעצם אין לי מה להשמיע, והנה, אולי דווקא יש.

זה כמובן לא מושלם. ומצד שני אני שמחה להציג אותו בפניכם – לא כדי שתגידו חבל, ולא כדי שתגידו פִספוס, ולא כדי שתציעו לי לפתוח בקריירה שלישית, ובהחלט לא כדי שתחבקו אותי – אלא כי בא לי לתת לו עוד קצת זמן אוויר, זהו.

במדור ההתנצלויות – מסממני התקופה, הגיל וחוסר הבשלוּת:

– רי"ש לשונית מוקפדת – זה עוד לפני המהפך

– מילים פשטניות, אפעס

– התייחסות מאוד לא פוליטיקלי קורקט לנושא היא והוא

– אין (וכנראה לא יהיה) לכם מושג כמה יותר טוב אני שרה היום.

– וטוב, את העטיפה הכחולה פלוס תמונות שחור-לבן אחסוך מכם.

רשימת המִזכּים

מילים, לחן ועיבוד: אֲמתכם; הפקה מוזיקלית: גיל דור; פסנתר: אבי אדריאן; בס: יוראי אורון; תופים: גיא בן ברק; טכנאי הקלטה: דוד לוריא; הוקלט באולפני הרולד, קיץ 1988

מכורה לעניין

הייתי בטוחה שכבר נגמלתי, שזה עבר לי מזמן

עכשיו אני יודעת שלמרות הכול אני עוד מכורה לעניין

רע לי שהוא לא מרגיש בי, נורא לי שהוא מתעלם

מה אירע לי שחוסר של איש בי הורס לי שבוע שלם

איך פתאום עובר בי רעד כל פעם שהוא מתקרב

מתחשק לי פתאום רק לגעת, נשארת פה עם הכאב

הראש מלא בחלומות, הגוף תובע נחמות ולא מוותר

מתגעגעת אליו, רוצה לדעת עכשיו שהוא רוצה כמוני

רע לי שהוא לא מרגיש בי, נורא לי שהוא מתעלם

מה אירע לי שחוסר של איש בי הורס לי שבוע שלם

כמה רע לי שהוא מתעלם

רגע לפני שאני לוחצת "שליחה", אני מחפשת איפה מתאים לשתול פה איזה "פככך" ציני. ולא מוצאת. זה בטח בגלל שעת הלילה המאוחרת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, חרוזים. לאו דוווקא אדומים, לא מתחייבת, מוזיקה, מי אני מה אני, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s