נעים. בלי תנאים

הוא נמוך וקצת רחב, אבל יש משהו בעיניים שלו ובחום שהוא משדר, ולכן, כשנפגשנו עוד בחדר המדרגות, ידעתי שמזומן לי רגע נעים.

הוא לא איחר לספק את הסחורה: האיר פנים. פתח זרועות לחיבוק. כמה הוא שמח לראות אותי. הצמיד אותי אליו. ואיך אני נראית טוב. העיניים שלו נחו עליי במבט טוב כזה, והרגשתי את החום שהוא שידר.

בטח שזה נעים. את רואה, אני אומרת לעצמי, למרות גילי המופלג, למרות פגמיי המרובים, למרות שהדיאטה היא כרגע בגדר כוונה טובה בלבד (רזית נורא, אמרה לי מישהי שלא ראיתי הרבה זמן. נהדר. תמשיכי כך! שזה אומר שעוד הדרך ארוכה. טוב שהזכרת לי, נשמה) – הבחור יודע לזהות את הייחוד שבי. גבר שיודע להעריך אישה בשלה. מכיר באיכויותיי התרומיות. לא שזה משנה משהו בעולמי (אם לא מביאים בחשבון את המצברוח, ההערכה העצמית, דימוי הגוף והתקווה לעתיד טוב יותר), אבל זה נעים.

נו, ובפנים המסיבה בעיצומה. יושבים, מדברים, מפצחים (לא נגעתי). כעבור כמה דקות נכנסת לחדר אישה. הוא מאיר פנים. תוך דקה היא בזרועותיו. חיבוק. הוא לוחש משהו על אוזנה. חיוך. היא אומרת, איזה כיף לפגוש אותך. תמיד יש לך מילה טובה לומר לי. זה נעים.

19 בספטמבר 2007

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s