אילו היה לי עמוד שדרה

היו הדברים מוחזקים אצלי במקומם. הסערות היו מתונות יותר. הבולמוסים היו מצומצמים יותר, נדירים יותר, או לפחות קצרי מועד. התחושות היו פחות קיצוניות, היעדים ברורים, הדרך סלולה ומוארת. הייתי סופרת עד 10 לפני שאני מגיבה, גם כשהתגובות חיוביות, ואז מן הסתם הייתי מתחרטת פחות על דברים שאני עושה.

אילו הייתי בן אדם, הייתי נצמדת להחלטות שלי (תכף בטח יגיע טלפון מנומס מהמכון. כבר שבועיים לא היית, רצינו לשאול אם את בסדר). הייתי דואגת לאיזון נכון בין העבודה לבילויים, בין הביזנס לפלז'ר, בין הבטלה ליצרנות, בין ההכנסות להוצאות, בין צריכת הקלוריות לשריפתן, בין הפנטזיות למציאות, בין הגילוי לכיסוי (בלשון, בלב ואולי בעוד איברים).

אילו עשיתי מה שאימא שלי אמרה לי לעשות תמיד, הייתי לוקחת את עצמי בידיים מזמן, הופכת דפקטים לאפקטים, הופכת שולחנות, ואם צריך גם הופכת עולמות, ומביאה את עצמי לִמקומות.

אילו היה לי עמוד שדרה, בטח הייתה מגיעה אתו באריזה גם פרספקטיבה נכונה, והייתי יודעת לחיות בשלום עם מה שיש ועם מה שאין. הייתי זוכרת לומר לעצמי שאצל כולם יש אפס אנד דאונס, שיש לי המון דברים לשמוח ולהתגאות בהם, שמחר הכול ייראה לי אחרת, שאני בטח עייפה.

אילו היה לי עמוד שדרה. או פרוזאק. או מאמן. או ג'יפ.

9 לאוגוסט 2007

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מי אני מה אני, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s