מכשפה על מטאטא

לפעמים, כששמים לי מטאטא ביד, אני נהיית מכשפה. זה די טבעי, אם חושבים על זה. ובגלל שאני מטבעי נשמה זכה, טלה רך, חסידת אומות העולם – זה לא מתבטא חס ושלום בצעקות או סקנדלים קולניים או מה. זה מתבטא בקיטורים. תראו, היו צריכים לבוא אורחים לצהריים. מישהו היה צריך להביא את הבית למצב רפרזנטטיבי, והמישהו הזה הוא אני. הגדולים ישנו, הקטן ישב לו בשקט יחסי מול הקופסה המרצדת ולא הפריע, והבעל בחש בעסק רב בקדרה במטבח ועשה קולות של איש חשוב (ובצדק. הוא, לעומתי, יודע לבשל). הגברת המנקה לא באה השבוע. כאבי מחזור. נותרתי אני, סינדרלה עם דיפלומות, ובתחילה עוד קיבלתי את הדין בנפש חפצה. התחלתי לטאטא, ולאט לאט הרגשתי שזה מתחיל לגאות בי. 

בפינת החדר החלה מצטברת לה ערמה נאה של תלתלי אבק מעורבים באניצי פרווה שחורים של שרה'לה, עם הבלחות קטנות של נצנוצי כסף מעטיפות של ביצת שוקולד, ופה ושם תיקן קטן שריססתי באחד האמשים (המדביר – מחר), וככל שגבהה כך עלה מפלס הנאחס ותחושת הקיפוח בנפשי הרגישה. עמוק בפנים אני הרי משוכנעת שידי הפסנתרנית שלי לא נועדו למלאכות בזויות.

אני מסתובבת בחדר, מתקרבת אל הערמה ומתרחקת ממנה רק כדי לחזור שוב, וחושבת לעצמי: כן, הוא הדביק את הפאנלים, אבל רואים את הדבק מסביב. כן, הילד מקסים, אבל כל היום הוא רואה טלוויזיה, ואנחנו לא עושים שום דבר בעניין. אימא של האיש תכף תבוא ואני עוד בלי חזייה. אוי, כבר כמעט אחת והכיור עוד מלא. ולמה כל כך מסובך תמיד לפתוח את שולחן האוכל. הייתי צריכה להתעקש (אי שם בשנות השמונים המאוחרות) שהשולחן יהיה מרובע ולא מלבני. רגע, הכוסות מאיקאה – היו שם שתים-עשרה, איך נהיו רק שמונה? הייתי מקצצת את הידיים של הארכיטקטית יימח שמה, שלא סידרה שיהיו מספיק משטחי עבודה במטבח. ובאותה הזדמנות גם מנקרת לה את העיניים על החלוקה הלא-מוצלחת של חדרי הילדים. והגדולים, מה זה ההפקרות הזאת, אצל אימא שלי זה לא היה עובר בשקט, לישון כל כך מאוחר. טוב, היא גם לא הייתה מרשה להם להסתובב ברחובות באמצע הלילה. רגע, ומה אני אלבש? ומה עם החומר שאני צריכה להספיק להגיש למחר? ועל שלאפשטונדה אני יכולה רק לחלום, אני כבר מרגישה את זה. מה הוא שר במטבח מה?!

אני עוברת ליד סל הכביסה, ופתאום האצבע בסכר כבר לא עושה את העבודה. זה מתחיל: יעזור לי מאוד, אני פונה אל הטבח המוצלח ומסננת כאחד הצפעונים, אם תקפיד לשים את הכביסה בסל באופן סדיר. הבעל כבר נערך למגננה, ופתאום נשמע קולו של חוזליטו מהסלון: כן, מי אמר שהכביסה זאת עבודה של אימא? לאימא יש חיים, אתה יודע! הוא כנראה ראה סופר-נני פעם אחת יותר מדי, אני אומרת לעצמי, או שלא היה עד כדי כך מרוכז במחשב כשדיברתי השבוע בטלפון עם נ'. נו, וכשנפרץ הסכר זורמים מים רבים, ושלא כמאמר הפתגם, הם בהחלט יודעים לכבות את האהבה.

אלא מה, שתבינו, אצלנו עידן חדש. לא עוד גברים ממאדים נשים מנוגה. לא לחינם עבדה עלינו הזוגית שלנו כמה חודשים טובים. שאלת חלוקת הנטל נטחנה עד דק, אסטרטגיות הפעולה תורגלו היטב, אנחנו כל כך מלאים רצון טוב והבנה שזה פשוט זוועה. הבעל זיהה את המצב על נקלה, לא נסחף למריבה, לא שאל אם אני צריכה לקבל ואפילו לא התעלם כמו שהוא רגיל. האמת שאני לא זוכרת מה בדיוק הוא אמר, כל כך הופתעתי, אבל כשהתחלתי לייבב, אני לא יודעת מה יש לי, אולי באמת אלך על ההמלצה ההיא, קצת פרוזאק בטח ישפר את המצב, אתה לא אשם, מותק, זה אני, אני לא מצליחה להפסיק לקטר – הוא לבש ארשת אלגנטית של קלרק גייבל, רק במקום "פרנקלי, מיי דיר, איי דונט גיב א דם", שמעתי אותו אומר: אולי זה כי עכשיו, כשאנחנו יודעים לדבר זה עם זה, פשוט יש לך למי לקטר…

נו, טוב. נסיך כזה אפילו סינדרלה לא קיבלה. ובעניין החומר שאני צריכה להגיש מחר – אי'לל ת'ינק אבאוט דט טומורו.

4 באוגוסט 2007

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית חם ומשפחה, הארות ותובנות. לפעמים אופטימיות, הרהורים, מי אני מה אני, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מכשפה על מטאטא

  1. רוני הגיב:

    יש ניסים שהם מעבר למילים. החיים שלך, למשל, ברגע הזה שאת מתארת.

  2. oftzi הגיב:

    פוסט נפלא, איפה הוא הסתתר עד עכשיו?

    • עופציק, את חתומה על הפוסט הזה בקפה, אבל באמת עברו מים רבים בשוקת מאז. אני עוברת על הפוסטים ההם ונוכחת שוב מה רב חלקך בעצם קיומם. הנדנודים שלך הצליחו לגבור על קול הפקפוקים היעילים שלי גם בימים שחשבתי שאני לא מעניינת אף אחד. ובקיצור, תודה.

  3. חמודות שכמותכן. אני עושה ניסיונות לשמר את הבלוג מהקפה, ומי יודע, אולי אחזור לכתוב קצת. עוד זר לי פה…

  4. כ. הגיב:

    למה זר, כולנו כאן. תרגישי בבית, עם האניצים והשרהל'ה והכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s